ספירלה
פתאום, הבוקר, הבנתי שבמהלך השנה שחלפה, איבדתי את האמון בעצמי-בחיים. המחשבה שחלפה בתוכי היתה משהו כמו: "איך נתתי/נתתם לזה לקרות? שככה נפלתי… שככה איבדתי את עצמי, את המודעות שלי…" ואז החלק בתוכי שמתבונן בכל המחשבות שחולפות, זיהה מייד שזו הבעת חוסר אמון רצינית. כי אם אני באמונה- אז הכל קורה כמו שצריך. והכל קרה כמו […]
למידה
את הדברים החשובים באמת בחיים- אני מלמדת. אין לי שום ציפייה מבה"ס, ממשרד החינוך, מהתנועה, מהחינוך הבלתי פורמלי או ממישהו ומשהו בעולם הזה שילמד את ילדיי מה שחשוב באמת. מבחינתי הבית היה ונותר המרכז. מהמרכז יוצאים החוצה לעולם, לחיים. אם יוצאים מהבית והולכים לבה"ס זה לאו דווקא בשביל ללמוד… זה בשביל לפגוש… להתנסות… לחוות… להנות… […]
