בן הזקונים שלי, כבר בן 10, לימד אותי השבוע שיעור על זמן…
אחרי שהתעצבנתי עליו שהוא מנדנד לי כשהוא שואל אותי כל כמה דקות "מה השעה?", הסברתי לו שאני אוהבת להיות בהווה. ושאם הוא רוצה לחכות למשהו בעתיד (לזמן המחשב שלו כמובן:-) אז זה עניין שלו. אבל שיעזוב אותי מזה, כי אני נהנית להיות בהווה ולא בעתיד.
הילד הסתכל עלי ואמר- אבל אני בהווה. אין אצלי הבדל בין העבר, ההוה והעתיד… הכל בהווה.
הסתכלתי עליו במבט נבוב ואמרתי שאני לא מבינה ושזה מתקדם מידי עבורי.
ועזבנו את זה.
למחרת שוב חזר על עצמו אותו הסיפור עם השאלה "מה השעה?" ועם התשובה שלי שזה מעצבן אותי ואני בהווה וכו'…
והוא ענה- מה, אמא, שוב אותה השיחה מאתמול?
אוקיי. הבנתי.
אני צריכה להבין.
ואם אני לא מבינה כשהמורה שנשלח אלי מסביר לי- אז אנסה להבין בתקשור:
כאשר מוכנה לשחרר את תפיסת הזמן הלינארי, התפיסה שאליה את מורגלת, אז בנך באמת צודק- הכל הוא אחד- העבר והעתיד שניהם מתקיימים בהווה.
העבר, בכך שאת נושאת אותו בקירבך. אם בגוף, או בזיכרון, או בדפוסים.
והעתיד הוא בעצם תוצאה של כל המעשים שלך בהווה, אז גם הוא מתקיים בהווה. ההווה הוא זה שיוצר את העתיד.
אז ברור שבנך צודק.
השאלה היא איך זה רלוונטי לחיים שלך ולמה זה הפעיל אותך רגשית וחירפן אותך מה שהוא עשה.
ועל כך נענה-
בנך בעצם הסב את תשומת ליבך להווה.
הוא שאל אותך מה השעה.
החזרה שלו על השאלה שוב ושוב זה מה שהטריד אותך. אבל זה בא לגרום לך להסיט את תשומת הלב שלך ולמקד אותה במשהו אחר ממה שעסקת בו. הוא בעצם מבקש ממך להיות בנוכחות עוד יותר גדולה בהווה, כאן ועכשיו ברגע הזה.
עם זאת- השאלה שלו באה מתוך התכוונות למשהו שהוא רוצה ליצור בעתיד.
וזה העניין כאן בשבילך-
את מבקשת ליצור עתיד מסויים עבורך.
אולם ההתנהלות שלך ביומיום, בהווה, נותרת כשהיתה.
כלומר- את מבקשת ליצור שינוי אבל לא פועלת בהווה ליצור אותו.
איך את יכולה ליצור שינוי אם את ממשיכה לעשות אותו הדבר?
