למה ואיך נברא המיינד וע"י מי או מה?
*
המיינד נברא על-ידך בכל רגע ורגע שבו את מתקיימת בגוף- את בוראת אותו.
או לא בוראת.
אין לו קיום חומרי. זהו מצב תודעתי.
וככזה- אין הוא ממשי.
ובו בזמן הוא חלק מהתודעה הכוללת. האחת.
התודעה הכוללת, האחת, או האחד, הינה סך כל האפשרויות לביטוי עצמי שקיימות בכל רגע ורגע.
וככזו ההיא אינה מוגבלת.
לא ע"י זמן. לא ע"י מרחב. לא ע"י חומר. ולא ע"י רגש או מחשבה.
אין בה שיפוטיות
ולכן אין גם שיפוטיות כלפי היבט כזה או אחר המבטא את עצמו בתוכה.
היא פשוט מכילה את כל החלקים שבה.
מתבוננת בהם באהבה ומאפשרת להם ביטוי.
אין לה רצון.
ולכן אין לה סיבה לבטל חלק אחד או לחזק חלק אחר.
הכל טוב.
והכל אהבה.
*
אז למה אתם מכוונים אותי להחליש את ההזדהות שלי עם המיינד או להחליש את השליטה שלו בי?
*
אנו אומנם חלק מהתודעה האחת, אך אנו חלק שיש לו רצון.
ומתוך אותו רצון נובעת שיפוטיות מסוימת.
שכן מה שעולה בקנה אחד עם הרצון שלנו- הוא כביכול טוב.
ומה שלא- כביכול רע.
ובכך אנו שונים מהתודעה האחת, שכן היא חסרת רצון ומקבלת הכל בברכה.
הרצון שלנו הוא להתפתח בצורה מסוימת, שהיא הרמונית יותר עם שאר הבריאה והברואים.
מכיוון שלאחר למידה והתבוננות, זיהינו שאותו חלק המכונה על ידי בני האדם "מיינד", הינו חלק שיוצר דיסהרמוניה וניפרדות בין החלקים השונים בבריאה- אנו מבקשים לצמצם אותו. או להמעיט בביטוי שלו.
*
למה התודעה האחת בראה את החלק הזה?
*
היא לא בראה אותו.
הוא נברא.
גם את לא בראת את הילדים שלך.
הם נולדו לך.
וכן- יש לך חלק בבריאה שלהם.
אבל גם חלק גדול מהבריאה שלהם והחיים שלהם אינו בשליטתך ולעיתים אפילו לא קשור אליך וקשור בגורמים אחרים. כך גם התודעה האחת מאפשרת לחלקים ממנה להתממש ולברוא את עצמם דרכה.
ובכך את דומה מאוד לאלוהים 🙂
