פתאום, הבוקר, הבנתי שבמהלך השנה שחלפה, איבדתי את האמון בעצמי-בחיים.
המחשבה שחלפה בתוכי היתה משהו כמו: "איך נתתי/נתתם לזה לקרות? שככה נפלתי… שככה איבדתי את עצמי, את המודעות שלי…"
ואז החלק בתוכי שמתבונן בכל המחשבות שחולפות, זיהה מייד שזו הבעת חוסר אמון רצינית. כי אם אני באמונה- אז הכל קורה כמו שצריך. והכל קרה כמו שצריך. והייתי צריכה לעבור את הדרך הזו.
ומייד החלק השיפוטי בתוכי התחיל לשפוט את עצמי על קטנותי- שעור ככ קטן וקל! מה יגידו אנשים שעברו הרבה יותר ממך?! הורים שהילד שלהם מת… זוגות שנפרדו… איך הם יכולים להאמין בחיים ולבטוח בהם שוב אחרי דבר כזה?
ואת- מה בכלל קרה לך? כלום. כמעט כלום. ואיבדת את האמון ואת האמונה.
זה כמובן בכלל לא עזר לי.
אולי רק גרם לי להרגיש יותר רע עם עצמי.
אבל לא קידם אותי בכל מקרה לשום מקום.
ואז אני כותבת לכם את כל זה כדי להתבונן בזה ביחד ולשאול אתכם- למה זה היה טוב? מה למדנו מזה? או כמו שנשאלה בתוכי השאלה המקורית- איך נתתם לזה לקרות?
תודה
*
אנו מברכים אותך בברכות של שלום ואהבה… עוטפים אותך כעת ברשת של אור… מבינים את הרגשות שבתוכך, אך רואים תמונה אחרת לגמרי- שכן נקודת המבט שלנו היא שונה לחלוטין.
הרי אנו מתבוננים על הדברים ממעל.
מנקודת המבט שלנו הדברים נראים שונים לחלוטין.
תהליכים נראים אחרת לגמרי.
כל הנוף משתנה.
בהתאם לנקודת המבט.
האם תוכלי להצטרף אלינו? לנקודת המבט שלנו?
כאשר את מתבוננת על תהליך חייך מנקודת מבט זו, תוכלי לראות אותו כספירלה.
הספירלה נעה מעלה במעגלים שהולכים ומתרחבים.
זוהי ספירלה של צמיחה.
היא נמצאת גם בתוף הגוף שלך- בסלילי הדנ"א שלכם.
היא מופיעה בטבע בצורות שונות.
היא אינה נראית תמיד- כמו זרמי אויר חם שעליהם דואות הציפורים.
ולעיתים חזקה והרסנית כמו סופת טורנדו.
בכל מקרה- זוהי הצורה שמתארת את תהליך חייך.
את תהליך חיי כל האנשים.
כאשר תתבונני מקרוב על אותה ספירלה- תוכלי לראות שישנם מקומות שאת כביכול חוזרת אליהם פעם אחר פעם, אולם מנקודה גבוהה יותר בספירלה.
אותם מקומות הינם שעורים.
או "מרכזי למידה".
אלו כמובן מילים שמנסות לתאר משהו מופשט לחלוטין, בדרך שיצור אנושי יצליח להבין אותו. אל תתפסי למילים. הן אינן מדויקות. אך הן הדבר הקרוב ביותר שניתן דרכו להעביר את המסר והמהות.
מרכזי הלמידה האלה- באים ללמד אותך משהו. שעור, חוויה, הבנה.
בכל פעם שנשמה (אדם על פני האדמה) נכנסת לתוך מרכז למידה כזה בתוך הספירלה, היא נעה דרכו וחווה חוויה שמעשירה אותה ומעצימה אותה. במילים אחרות- מלמדת אותה.
המעבר דרך החוויה נעשה במסלול הספירלה וכך בכל פעם שתחזרי אל אותה חוויה היא תהיה ממקום גבוה יותר.
מה הכוונה גבוה יותר?
שנקודת המבט שלך על המצב, על השעור או הלמידה, תהיה גבוהה יותר.
ומכאן שכל החוויה תהיה "גבוהה" יותר.
הבה נתבונן ביחד בלמידה שלמדת באותה תקופה שבה את מכנה את החוויה כ"נפילה" כאובדן של העצמי:
למדתי שעור על האגו שלי.
כמה רחוק הוא יכול לקחת אותי לאיבוד וכמה שאני מאבדת את המודעות כשאני מזדהה איתו. כמה כייף ומרגש וממלא לחיות מתוך הזדהות איתו- מספק. ממלא במשמעות. ממלא באנרגיה. וכמה רחוק אפשר להגיע עם האגו מבחינת פגיעה בעצמי ובאחרים.
אוקיי…
אנו רואים את הדברים אחרת. ונשתף אותך בנקודת מבטנו:
מנקודת מבטנו, החוויה שעברת וחווית, אפשרה לך לחוות את חייך וכיצד הם יראו ויהיו באם תבחרי להזדהות עם חלק מסוים בתוכך. את קוראת לחלק זה אגו, אך את שופטת אותו. ולכן אנו איננו רוצים לקרוא לו בשם זה.
אנו בוחרים לתאר לך את אותו חלק בתוכך מנקודת מבטנו, שהיא אינה שיפוטית:
החלק שהניע אותך בתקופת החיים הזו, שבה את חשה ש"נפלת" או איבדת את עצמך, היה חלק הישגי. ההישגיות שלו היתה ביחס לעצמו אך גם ביחס לאחרים. כלומר- היה חשוב לאותו חלק בתוכך כיצד את נראית בעיני אחרים. האם אחרים מעריכים אותך, מכבדים אותך. האם את תורמת להם, מעניקה להם. היה חשוב מאוד לאותו חלק בתוכך הערך שלך בהיתרגם לכסף. כלומר- אותו חלק בתוכך שאב הנאה וסיפוק מתוך העובדה שהזמן שלך הוערך בערך כספי. וככל שהערך הכספי היה גדול יותר עבור הזמן שהשקעת בעבודה- כך הסיפוק שחשת היה גדול יותר.
אותו חלק בתוכך עסוק כל הזמן במחשבות על הערכה של אחרים. הערכה חיצונית. ולכן חלק ניכר מהאנרגיה שהושקעה על ידך היתה בלרצות אחרים- הורים, מנהלים, עובדים במערכת שבה עבדת כמנהלת… הרבה מאוד אנרגיה שהושקעה החוצה. באחרים. זה מעייף ומרוקן.
כמו כן- זה מרחיק אותך מעצמך. כי את עסוקה באחרים רוב הזמן.
האנרגיה פונה החוצה במקום פנימה.
למה חשתי סיפוק והנאה כ"כ גדולה בחלק ניכר מהתהליך?
הסיפוק וההנאה שחשת נבעו מתחושת מימוש.
מימוש של היכולות הקוגנטיביות שלך.
סיפוק מהשגת יעדים: כל יעד הכי קטן שהשגת- למצוא עוד עובדת שתעבוד במערכת, לקדם נושא מסוים בעבודה, שיחה מוצלחת שעלתה יפה- כל הישג כזה מילא אותך בתחושת סיפוק של הישגיות.
כי אותו חלק בתוכך שממנו פעלת הינו חלק השגי מאוד. זהו אחד הייצוגים המשמעותיים ביותר שלו- ההישגיות.
אין בזה שום דבר רע.
הישגיות היא דבר נפלא והיא מקדמת את האנושות כבר עשרות או מאות אלפי שנים.
הישגיות מחוברת ליסוד האש.
ולכן התחושה הטובה והנעימה שחשת- מלאה באנרגיה. מלאה באש. בתחילת עבודתך אפילו חווית גלי חום שנבעו כתוצאה מחוסר איזון שנוצר בגוף ביסוד האש.
אותו חלק שממנו התנהלת רוב אותה תקופה, היה חלק פעיל ביותר בתוכך ברוב שנות חייך. כמו רוב האנשים ע"פ האדמה.
אולם- שימי לב שהחוויה האחרונה שחווית דרכו, היתה שונה עבורך.
השוני נבע מנקודת המבט שממנה חווית את התהליך- שהיתה נקודת מבט גבוהה יותר.
כלומר- בפעמים הקודמות שחווית חוויות דומות- היית בהזדהות מוחלטת עם אותו חלק בתוכך.
החוויה הנוכחית אפשרה לך לחוות את אותה מהות של חוויה אך ממקום גבוה יותר של מודעות. או מנקודת מבט גבוהה יותר.
ייתכן שחלק מהשיפוטיות שאת חשה כלפי החלק הזה בתוכך- נובעת מהעובדה שאת מאשימה אותו בחוויה שחווית.
אך הוא כמובן אינו אשם. הוא רק ביטא את עצמו כפי שהוא מבטא את עצמו תמיד, בכל מצב, בכל אדם. בנוסף- יש לזכור שאם הוא אחראי לחוויה- אז הוא גם אחראי לכל השמחה, המימוש והסיפוק שחשת.
האם היית רוצה לבטל את אותה חוויה לחלוטין? או רק למחוק את החלקים ה"רעים" וה"קשים" בתוכה?
את למדת בחוויה זו על פני הספירלה שלך, למידה חשובה ביותר להמשך דרכך:
היתרונות והחסרונות שבחיים הנובעים מהאגו.
היתרונות הם אדירים- הישגים, תחושת סיפוק על כל הישג שמושג, הערכה חיצונית, כסף. מעמד. יוקרה. עניין. אינטנסיביות. תעסוקה בלתי פוסקת למיינד. תחושת שליחות (=הזדהות עם הסיפור) ומטרה
… ועוד כהנה וכהנה יתרונות מהותיים.
החסרונות- ההישגים הם בני חלוף. שכן הם חיצוניים וארציים. הערכה חיצונית יוצרת תלות בתגובת האנשים בחייך לכל פעולה שאת עושה. כסף לעולם אינו מספיק לאגו ותמיד ירצה עוד. מעמד תמיד נמדד לעומת אחרים ולכן תמיד ישים אותך מעל מישהו, אך במקביל מתחת למישהו. יוקרה – מחזקת יוהרה. עניין, אינטנסיביות ותעסוקה למיינד- משאירים אותך עם זמן מועט להוויה והתבוננות פנימית. תחושת השליחות והמטרה שכה ממלאים בזמן ההוא- מותירים בתוכך ריקנות ותחושת חוסר משמעות כאשר הסיפור מסתיים…
התבונני לרגע בלמידה המהותית והחשובה מעין כמוה שלמדת בזכות החוויה הזו שבחרת לעצמך כנשמה- עד כמה היא חשובה ומהותית להתפתחותך! להמשך דרכך.
ואל תפחדי לחוות אותה שוב…
כי בכל פעם שתחווי אותה בעתיד- כבר תהיי גבוה יותר בספירלה
