תחושת הראויות היא הבסיס לכמעט כל דבר שנעשה ונרצה ליצור בחיים שלנו.
ובוודאי משפיעה על היכולת שלנו לייצר לעצמנו מציאות מיטיבה ולהחזיק בה גם לאורך זמן.
אבל איך מייצרים תחושת ראויות?
זה משהו שהספר "להיות ראוי" עוסק בו (מומלץ מאוד לקריאה!) ואני רציתי לתרגם אותו לתרגיל פשוט וקל ליישום.
הבנתי שצריך לעשות משהו בשביל להרגיש ראוי.
שהמשהו הזה צריך להיות עשייה שקשורה בנתינה.
שהנתינה צריכה להיות קודם כל לעצמי אבל שגם אחרים יהנו ממנה (בע"ח, אנשים, הסביבה… מישהו או משהו).
ויש עקרון אחד נוסף שהוא לפני כל אלה-
שתחושת הראויות היא תחושה פנימית שצריכה לבוא מבפנים ולא מהבחוץ. כי זה לא עוזר כשזה בא מבחוץ. זה לא מחזיק לאורך זמן
אז אלו העקרונות:
1. תחושת ראויות שנובעת מבפנים
2. עשייה שקשורה בנתינה
3. הנתינה צריכה להיות נתינה לעצמי
4. אבל צריך שתהיה בה גם קבלה- שהנתינה תאפשר לעוד מישהו או משהו להרויח ממנה. לקבל ממנה.
אם 4 התנאים האלה מתמלאים- אנחנו נחוש ראויים!
דוגמא לטבלה:
| עשייה | ראויות פנימית | עשייה שהיא נתינה | נתינה שהיא לעצמי | נתינה שנותנת גם לאחר |
| ללוות אנשים בתהליכי ריפוי והתפתחות | V | V | V | V |
| להעביר סדנאות שמלמדות את השיטה | V | V | V | V |
| לנקות את הבית/להכין אוכל/ להחזיק את הבית והמשפחה | V | V | V | V |
אחרי שמצאתי/המצאתי 3 דרכים שבהן אני יכולה לממש ראויות-
אני מתחייבת לעשות כל יום לפחות משהו אחד באחת מהדרכים האלה.
כך אני כל יום מגבירה את תחושת הראויות שלי .
את תחושת הראויות ניתן למדוד בעזרת אבחון שרירים עצמי מ1 עד 10.
1- זה הכי פחות ראויה.
10- הכי ראויה שיש 🙂
מאבחנים ביום הראשון של התהליך את מידת הראויות שבה נמצאים.
לאחר 7 ימים של תרגול- נבדוק שוב ונראה אם יש שיפור.
במידה ויש שיפור- ניתן לבדוק האם יש משהו שנכון לשנות בתרגילים שבחרנו.
במידה ואין שיפור- יש לבדוק האם יש גורם מעכב, חוסם או מגביל שנכון לטפל בו לפני התרגיל הזה
אחד הגורמים המשפיעים ביותר על תחושת הראויות – הוא רגש של אשמה.
כפי שניתן לראות במינעד הרגשות– אשמה זהו הרגש הנמוך והדחוס ביותר.
ניתן לשאת אותו בתוך הגוף מבלי להיות מודעים אליו כלל או לחוש אותו גם ברמת הרגש ומכך להיות במודעות.
אם זיהינו תחושת אשמה – יש צורך ראשית לשחרר אותה מהתאים ומרמת הרגש על מנת לחוש ראויות.
אם הסיבה לתחושת האשמה היא אשמה אמיתית- כלומר עשינו באמת משהו "רע" שפגע באדם אחר- אז נוכל לקחת אחריות על מעשינו, ובעצם כך לתקן את המקור לאשמה. אין ביכולתנו לשנות את מה שנעשה כבר. כי הוא בעבר. אך יש באפשרותנו לקחת אחריות על מה שקרה.
עמדה של לקיחת אחריות היא עמדה שמבטלת אשמה.
אם זיהינו בתוכנו תחושת אשמה- ייתכן והסיבה לאשמה היא אשמה מדומה.
כלומר- אנו מאשימים את עצמנו או שמישהו מאשים אותנו במשהו שבו אנחנו לא באמת אשמים. עשינו את הטוב ביותר שיכולנו וידענו.
במקרה של אשמה מדומה- עצם ההבנה שזוהי אשמה מדומה- משחרר אותנו מהאשמה.
לאחר הטיפול הרגשי באשמה- יש לשחרר את האשמה מכל התאים, החלקים והחלקיקים שבלכ הגופים- וזאת בעזרת בקשה ומדיטציה/דמיון מודרך בה ניתן לראות את האנרגיה של תדר האשמה משתחררת מאיתנו ומתפוגגת אל האין
