רוב האנשים חושבים על המילה ייעוד כעל מילה מאוד גדולה.
הם שואלים את עצמם "מה היעוד שלי?"
ומדמיינים שהתשובה על זה תהיה בצורה של משהו גרנדיוזי כזה… שכולם ישמעו עליו וידעו שזה מה שהייעוד שלהם אמור להיות 
ואני הסתכלתי על המילה הזו היום בבוקר וקלטתי כמה היא קטנה ויומיומית.
אבל לא במובן שלילי. אלא דווקא כמשהו קרוב ונגיש לכל אחד ואחת מאיתנו.
הייעוד שלי, שלנו, של כולנו, זה להיות מי שאנחנו.
גם אם אף אחד אחר לא יודע על זה.
גם אם אנחנו לא מפורסמים או איזו הצלחה מסחררת בתחום שבו אנחנו עוסקים.
זה הייעוד שלנו- להיות בדיוק את זה.
לפעמים הייעוד שלי נראה אפור ומשעמם ויומיומי.
זה כשאני מאמינה למחשבות של האגו-מיינד שאני אמורה להיות משהו אחר ממה שאני ומי שאני.
ולפעמים, ברגעים של אור ובהירות, אני קולטת כמה שמי שאני ואיך שאני חיה את החיים הקטנים והפשוטים שלי, זה ממש מימוש הייעוד שלי.
ואיך זה יוצר מסביבי אדוות רכות ושקטות שמחלחלות ומשפיעות על כל מי שסביבי שמוכן ורוצה להיות מושפע מהן
