כאשר נעה בין המימדים ה-4, ה-5 וה-6, יתכנו מספר לא מבוטל של פעמים שבהם עדיין תבקשי לחזור לתפיסת העולם הארצית שבה חיית את רוב חייך. שכן השינוי הוא חדש. ואת החדש יש להפנים. ואותה הפנמה לוקחת זמן (או תהליך).
חישבי על עצמך כעל נשמה. אין לך גוף. אין לך מיינד. אין עשייה. כי אין דבר לעשותו. את רק הווה. את אפילו לא יכולה להיות הוויה ייחודית ונפרדת כי אין לך גם אגו. את ביחד עם כל האלוהות וכל הבריאה .
האם זה נראה לך משעמם?
זהו הקיום הגבוה ביותר שלך. כנשמה. ללא גוף. ללא חומר. ללא רגש. ללא מחשבות, אגו ומיינד.
בדרך בין היותך אדם, יצור ארצי שעסוק בעשייה חומרית והישרדותית, לבין הקיום שלך כנשמה- יש את האמצע. איפה שאת נמצאת עכשיו.
לאדם- הקיום כנשמה הוא מאתגר ביותר. ואפילו בלתי אפשרי. שכן הגוף מחייב צרכים מסוימים- שינה, תזונה, תנועה וכד'…
אך הקושי הגדול הוא לשחרר את היותו אדם כפי שהוא רגיל לתפוס את עצמו.
כאשר את מבקשת להתמלא מתוך עשייה חיצונית כלשהי- תגלי שפחות ופחות מתאפשר הדבר. שכן הבעת רצון להפוך ולהיות העצמי הגבוה שלך. ומהותו של העצמי הגבוה הוא היותו גבוה ולא ארצי. היותו הוויה ולא עשייה.
את רוצה יותר עשייה ארצית/חומרית, אך עשייה שכזו תוריד אותך לרטט נמוך יותר מזה שכבר הגעת אליו. זה כמו לנסות לאכול מזון כבד שכבר אינו תואם תדר. יש לזה מחיר=תוצאה. המקום המאוזן עבורך עכשיו הוא המקום בו את נמצאת- בו יש לך עדיין לא מעט עשייה ארצית, חומרית, אבל במידה מעוטה ובמידה שלא תוריד לך את הרטט.
