החיים בגן עדן הם מאוד פשוטים…
לא צריך להחליט החלטות.
לא צריך להמציא תרוצים.
הכל קורה בדיוק כפי שצריך לקרות…
ולי נשאר רק ללכת בעקבות החיים.
העינים נפקחות בבוקר מאיזושהי סיבה.
התודעה מתעוררת.
הגוף קם. כשיש לו כוח.
כשאין לו הוא שוכב במיטה.
אח"כ זה הולך לצחצח שיניים
או לשתות כוס תה או לשבת בשמש…
זה תמיד עושה משהו.
חוץ מכשאין לו כוח.
אז הוא סתם שוכב ונח ומקשיב למחשבות שמתרוצצות לו בראש.
או לציוץ הציפורים.
או לרחש המים.
או לקרקור הצפרדעים.
בנתיים התותים בגינה מאדימים.
והענבים על הגפן לאיטם מבשילים.
והפרחים פורחים.
והדגים שוחים.
והדרורים מאכילים מעל ראשי את הגוזלים.
והכל קורה מעצמו.
בלי שום התערבות של אלוהים.
לפעמים יש מחשבה שאומרת שצריך לשטוף כלים-
ואז זה מקשיב לה.
בלי ויכוח פנימי.
ולפעמים יש מחשבה שאומרת שצריך לנקות את הרצפה-
וזה מקשיב לה אבל כלום לא קורה…
אין מה לעשות. זה כנראה לא הזמן הנכון לשטוף רצפה.
איך אני יודעת? כי זה לא קרה.
החיים בגן עדן הם מאוד פשוטים…
זה כמו לשחק בסימני דרך…
צריך רק ללכת אחרי הסימנים.
בלי התנגדות.
בלי ויכוחים.
פשוט .
זה מראה לך כל הזמן לאן ללכת.
מה לעשות.
הכל קורה בדיוק כפי שצריך לקרות
