חווית הקורבן הינה אחת החוויות המעניינות שבני אדם בוחרים לחוות דרכה התפתחות.
מדוע?
כי זוהי חווית הקצה המנוגד לחוויה האלוהית. שהיא טבע הנשמה בהיותה ללא גוף.
החוויה הנשמתית, האלוהית, הינה חוויה של בחירה.
אם נוכל לתאר זאת במילים שבני אנוש יוכלו להבין- זוהי חוויה שאין בה ולו קמצוץ של קורבנות. קורבנות אינה יכולה להתקיים במצב תודעתי שכזה.
שכן ישנה הבנה מוחלטת שכל חוויה היא תוצאה ישירה של בחירה.
בקיום האנושי ישנה חוויית קורבנות מכיוון שאין הבנה מלאה ומודעות כיצד נוצרת המציאות.
ברגע שאדם מבין שהוא יוצר את מציאות חייו, בכל רגע ורגע- הוא אינו יכול עוד להיות קורבן. הוא לעולם לא יוכל להאמין עוד לאף אדם אחר שהינו באמת קורבן.
ההבנה שאנו יוצרים את מציאות חיינו- היא הבנה שאין דבר כזה קורבן.
כאשר אדם מאמין שהוא עצמו או אדם אחר – הינו קורבן, הוא מבטל בכך את כוח הבריאה שבו ומחזק את החלק הקורבני שבו.
כאשר אדם רואה את מציאות חייו ואת המציאות של כל האנשים סביבו כיצירה אישית שלהם (גם אם לעיתים לא מודעת)- הוא מחזק בכך את החלק האלוהי שבעצמו ובהם.
החלק האלוהי שבנו הוא החלק הבורא והיוצר.
הוא לא תמיד מודע.
אבל הוא תמיד קיים.
המודעות היא תחילת הדרך להתחבר לחלק האלוהי שבנו.
היא תחילת הדרך להבנה שאנו לא קורבנות.
ושמעולם לא היינו.
כל קורבן צריך מקרבן. ולכן כל מקרבן- הינו קורבן בעצמו. אין מקרבן שבוחר בחירה מודעת להרע למישהו אחר. הוא תמיד יפעל מתחושת חוסר ברירה או ממניעים לא מודעים שיפעילו אותו ללא שליטה.
כל מקרבן הוא קורבן.
וכל קורבן הוא יוצר של המציאות של חייו רק שאינו מודע לכך.
קחו את זה לחיים האישיים שלכם.
קחו את זה לפוליטיקה שלכם.
קחו את זה ליחסים שיש לכם עם הילדים שלכם, עם ההורים שלכם, עם בני הזוג שלכם.
קחו את זה איתכם לכל מקום שבו תהיו-
את ההבנה שאין דבר כזה קורבן.
זוהי רק אשליה.
משחק של המיינד בעולם החלום שבו אנו חיים.
משחק תפקידים שבו הנשמה בוחרת לחוות כל מיני מצבים.
*
למה הנושא הזה רלוונטי לעכשיו.
אנו נמצאים כעת בתקופה שבה הרבה מאוד נשמות עוברות את מסע ההתפתחות שלהן מתודעת אנוש מוגבלת להבנה שהן יצור אלוהי בגוף אנושי, בצורה מאוד אינטנסיבית.
או במילים אחרות- הרבה מאוד אנשים מתפכחים כעת מאשליית הקורבנות.
מתעוררים מאשליית המציאות המדומה שבה גדלו ואליה נולדו, בה הם חסרי כוח ונשלטים ע"י כוחות גדולים וחזקים מהם.
ניתן לראות זאת באינספור דוגמאות ודרכים… החל מהרמה הגלובלית, הפוליטית… ועד לרמה האישית, הפרטית של כל אחד ואחת מאיתנו.
*
אך בסופו של דבר התהליך הוא אחד-
להבין שאני, ורק אני, יוצרת כל רגע, כל דקה, כל ניואנס של חיי.
