לאחרונה גיליתי שאין לי עוד צורך לעבוד
הבנתי שהצורך שהיה לי בעבודה נבע מהאגו-
רצון להוכיח את עצמי
רצון לבטא את עצמי בעולם דרך משהו שיש בו הכרה ושאנשים סביבי מעריכים
רצון להרגיש משמעותית בעיני החברה שבה אני חיה
שיהיה לי "טייטל"- משהו להתהדר בו, להגדיר את עצמי בפני אחרים ובפני עצמי.
וכמובן… גם רצון בכסף… כביטוי לערך שלי. ביטוי שמקובל כ"כ בחברה שבה אנו חיים. כסף שאני מרוויחה.
ואז, ביום בהיר אחד, כל הרצונות האלו נעלמו. התפוגגו.
ואת מקומם תפסה הכרה בשלמות החיים שאני חיה בדיוק כפי שהם. ביופי של כל רגע ורגע.
בהנאה ובשמחה שקיימים עבורי בכל יום.
גם היומיומי ביותר.
גם החסר מעש או חסר המשמעות ביותר.
זריחת השמש
פריחת פרח
צימוח עלה
ציוץ ציפור
משב רוח
פכפוך מים
כל אלו מספיקים לי בהחלט
