אני רוצה לכתוב משהו- קודם כל לעצמי. אולי בהמשך גם לשתף אנשים אחרים… קצת חוששת לפרסם את המחשבות שלי כי לא יודעת איך אנשים יגיבו לזה… לכל האושר והשמחה שיש בי- אני מוצפת בהודייה כ"כ גדולה על החיים שיש לי, על כל מה שקורה מסביבי עכשיו, שאני מרגישה צורך לבטא את זה במילים. אז נכון- אני אומרת את זה כמעט כל הזמן לכל מי שמדבר איתי בשוטף. אבל הרגשתי צורך ממש לכתוב את זה במלואו
אז התחושה שלי היא שכל מה שאי פעם ייחלתי לו או ביקשתי לעצמי/לעולם/לאנושות- מתגשם כעת
מבחינת היומיום שלי- בעצם שום דבר כמעט לא השתנה אצלי… כבר זמן רב ששגרת יומי נראית בדיוק ככה. מה שנחסך ממני זה להסיע את הילדים לחוגים. ומה שהרווחתי זה שהילדים איתי בבית (שזה המצב המועדף עלי)
חוץ מזה- כבר שנים שאני חיה בשגרה של בית, גינה, טיול קצר מסביב לשכונה והרבה שקט ולבד. כבר שנים שרוב התקשורת שלי עם האנשים האהובים עלי היא דרך הווטסאפ או הטלפון
כבר שנים שאני לא עובדת כמעט…
כבר שנים שאני בהסגר. רק שלא קראתי לזה אף פעם הסגר. כי זה היה מבחירה. אני בבית.
ומה שהשתנה עבורי בצורה מאוד חזקה- זה שפתאום כל העולם חי כמוני- כולם בחינוך ביתי. כולם בלי עבודה. כולם עובדים בגינה, או מפטפטים בטלפון/ווטסאפ… מסדרים את הבית… מכינים אוכל… חיים בהווה. בלי עבר ובלי עתיד. פשוט כאן ועכשיו
וזה מאוד מרגש אותי. להיות פתאום כמו כולם. זה משהו שאני לא רגילה אליו.
וזה מרגש אותי לדבר עם אנשים שאני פוגשת ולשמוע שבעצם גם להם ממש טוב…
ובעצם… עוד לא פגשתי אף בן אדם שהמצב הנוכחי עשה לו רע.
אם לא הייתי מתחברת מידי פעם לתקשורת (פייסבוק, חדשות וואלה וכד')- לא היה לי מושג שאנחנו נמצאים באיזשהו מצב "לא טוב". כי כל מי שאני פוגשת- מאושר. כל מי שאני מדברת איתו- מרגיש מצויין. כל מי שאני בקשר איתו- רק נהנה מכל מה שהמצב הזה הביא איתו.
אז מה האמת?
אני תמיד מעדיפה את האמת שאני פוגשת מולי במציאות שלי, מאשר את האמת שאמצעי התקשורת מביאים אלי דרך המדיה שלהם.
ובאמת שלי- אנשים חיים טוב. אנשים מאושרים. אנשים שמחים על המצב הנוכחי כי הוא אפשר להם לחיות את החיים שהם תמיד רצו לחיות ואפילו לא ידעו זאת…
ומה עם כל הכלכלה, המערכת הפוליטית, מערכת החינוך, הבריאות?… אז אני כבר שנים מחכה לזה שכל אלו יתמוטטו או לפחות יעברו שינוי רדיקלי. הכלכלה שלנו צריכה להתמוטט ויפה שעה אחת קודם. הדרך הישנה היתה מבוססת על עבדות וניצול והיא כבר זמן רב לא עובדת נכון. אז יותר טוב שתפסיק לעבוד.
וכבר כמה שנים שאני אומרת למי סביבי שבעתיד אנשים לא יצטרכו לעבוד ויקבלו קצבה מהמדינה. אז לא דמיינתי לעצמי שככה זה יקרה- אבל הנה, העתיד כבר כאן.
אנשים לא עובדים (רובם לפחות) ויושבים בבית ומקבלים כסף מהמדינה.
וזה לא נורא שזה לא הרבה כסף… זה אפילו טוב. כי עוד משהו שכבר הרבה שנים אני אומרת שמיותר בחיינו ילך ויצטמצם בעקבות זה שלאנשים יהיה קצת פחות כסף-
כל צורת החיים שהיתה להרבה מאוד אנשים של טיסות לחו"ל ומסעדות ובתי מלון ובילויים וקניות… כל זה כבר שנים צריך להשתנות.
ואני כבר שנים חיה ככה, בלי זה, בדרך אחרת…
והנה כולם פתאום נאלצים להצטרף אלי לדרך שלי. להסתפק במועט. ולגלות שהוא המון.
זה לא מדהים?!
אותי זה מרגש. ומשמח. וממלא בתודה.
ומה עם מערכת החינוך- הנה עוד משהו שכבר שנים… שנים… אני מחכה שיעלם מהעולם.
מערכת החינוך המאובנת, המיושנת, המקובעת בתכנים ושיטות של לפני מאה שנים…
וכבר שנים שאני מחכה שמשהו יזוז. שמשהו יקרה. שאיכשהו זה ישתנה. וניסיתי לעבוד בתוך המערכת ולשנות מבפנים- ולא הצלחתי.
ורק ידעתי להוציא את הילדים שלי מהמקומות האלה ולאפשר להם לגדול אחרת.
מתוך אמונה אמיתית שילדים צריכים לגדול בבית. עם אמא ואבא.
והנה- כל הילדים עכשיו בבית. עם אמא ואבא.
זה לא פלא?!
זה לא מדהים?!
זה לא מרגש?
שמשהו שכ"כ הרבה שנים חיכיתי לו וייחלתי לו- לחופש הגדול האמיתי… לחופש לגדול וללמוד מתוך סקרנות, מתוך קצב פנימי… הנה הוא מתגשם ככה בדרך שלא יכולתי לדמיין לעצמי.
כמה שאני מודה על זה… אין לי מילים
ומה עם מערכת הבריאות?
בתקשורת מדברים הרבה על קריסה של מערכת הבריאות. עוד לפני הקורונה…
ואני כבר שנים שלא משתמשת בכל מה שלרפואה הממסדית יש להציע.
החיים הובילו אותי לדרך אחרת- ללמוד איך לרפא את עצמי.
וכבר כמעט 20 שנה שאני לא הולכת לרופאים, מרפאות, בתי חולים…
וכל הזמן הזה אני מאמינה שאנשים צריכים ללמוד לקחת אחריות על הבריאות שלהם. להפסיק לפנות החוצה לרופאים שיגידו להם מה לעשות ואיזה תרופות לקחת ואם כן לחסן או לא לחסן… ולפנות פנימה, לגוף, להתחבר אליו ולחכמה שלו, וללמוד איך לעבוד איתו נכון, מתוך הקשבה וכבוד הדדי.
אז כן- מבחינתי התמוטטות מערכת הבריאות היא מאורע משמח 🙂
ומה עם הפוליטיקה?
עוד תחום בתרבות שלנו שכבר שנים כולנו יודעים שצריך להשתנות בצורה רדיקלית.
השחיתות שכולנו מודעים אליה, הבחירות שחוזרות על עצמן ללא שינוי, המערכת הפוליטית כולה שתקועה בתוך מלכוד של חוסר יכולת לשנות את המציאות…
זה כ"כ אבוד וגמור.
זה כ"כ צריך שינוי.
זה צריך למות.
בשביל להיוולד מחדש.
ומה יבוא ויוולד במקומו?
משהו חדש. מתאים יותר. מדוייק יותר…
זה בסדר שאנחנו עוד לא יודעים מה הוא יהיה.
מותר לנו להיות קצת בריק… בחוסר הידיעה.
העיקר לא להמשיך ולעשות עוד מאותו דבר שכבר לא עובד כ"כ הרבה זמן
