מדוע אנו מתקשים להבין את תינוקנו?
תינוק קטן משתמש במספר דרכי תקשורת עיקריות:
הראשון בהן הוא הבכי שבתוכו מתקיימים סוגי בכי שונים. בנוסף לכך משתמש התינוק בתנועות גוף שונות כבר מגיל צעיר מאוד על מנת לתאר לנו מהם צרכיו. וישנן הבעות פנים שונות הבאות לתאר מצבים שונים בהן נמצא התינוק. אך כאמור- בכיו של התינוק הוא הדרך העיקרית בה הוא מתקשר עם העולם. בתרבות המערבית שבה אנו חיים בכי נתפס כדבר שלילי. כילדים חונכנו כי להתגבר על קושי או פחד ללא בכי זה סימן לגבורה. "תפסיק לבכות" אמרו לנו.
גם במוח הפרימיטיבי שלנו מתוכנתת תגובה רגשית לא קלה למשמע בכיו של כל תינוק. אך על אחת כמה וכמה למשמע בכיו של התינוק שלי!
רוב ההורים יגיבו בכעס, בפחד, או בהתנגדות רגשית אחרת למשמע בכיו של תינוקם וינסו מיד להשתיקו בעזרת מילה טובה, מוצץ, ניענוע, מגע, או מזון. מעטים מאוד הם אלו המסוגלים פשוט להקשיב לבכי. אך הקשבה זו היא תחילת הדרך לתקשורת מוצלחת .
כאשר אנו פונים להקשבה ייתכן ונמצא את עצמנו באחת מהאפשרויות הבאות:
התינוק בוכה ואני מקשיבה לו אך בעצם שומעת רק את מחשבותיי שלי: "אוף! מה יש לו? מה הוא רוצה? אני לא יכולה יותר לשמוע את הבכי שלו… אני משתגעת כבר…".
התינוק בוכה ואני מקשיבה לו ושומעת קול פנימי בתוכי אומר: " הוא בטח רעב…"
התינוק בוכה, אני מקשיבה לו ושומעת בתוך הבכי מעין קול שבוכה איתו ביחד רק במילים: "אאהההה… אני רעב! אאהההה…אני עיף! אאהההה… תעזרי לי!"
כל אחת מהאפשרויות האלו היא מבורכת וכמובן גם כל סוג תגובה אחרת ושונה שתעלה בתוככם תהיה טובה מכיוון שהיא באה ממקום של הקשבה ונסיון לתקשורת. במקום הזה אין דרך נכונה ודרך לא נכונה. על כל אחד למצוא את הדרך שלו.
כאשר אנו מקשיבים לבכיו של התינוק ומתחילים להיות מודעים לקולות שנמצאים בתוכנו- לכל אותן מחשבות מוטרדות ורגשות סוערים- זוהי התחלה נהדרת לדו-שיח של תקשורת. עצם המודעות לאותם קולות פנימים מאפשרת לנו לפנות מקום לתקשורת עם קולו של התינוק. לכן- לא להיבהל מרגשות של דחייה וכעס או התנגדות למשמע קול הבכי של התינוק. קבלה של הקולות האלו בתוכי מאפשרת לי להכיל יותר מאוחר גם את הכעס והקושי של תינוקי. עצם שינוי הגישה כלפי בכיו של התינוק היא נקודת מפנה משמעותית ביותר בקשר שבינכם.
תרגלו את ההקשבה לבכי בכל הזדמנות שמתאפשר לכם. אל תקפצו ישר למצב הרגיל של תגובה והענות. הקשיבו לרגע ורק אז הגיבו.
