כמעט כל מחלה בגיל הינקות בפרט ובגיל הרך בכלל מקורה בגורם רגשי. קושי רגשי יכול להתפתח אצל התינוק עצמו עקב התמודדויות עימן הוא נאלץ להתמודד עם בואו לעולם או אצל האם ומשם לחלחל אל התינוק. התינוק אינו מגיע אל העולם כ"לוח חלק" אלא כאדם בעל תכונות אופי מסוימות ויכולות רגשיות. תינוק אחד יכול להגיב בקושי רגשי לכל שינוי הקטן ביותר בסדר יומו ובסביבתו, בעוד אחר יתאים את עצמו לסביבה ללא קשיים מרובים.
הדרך לבריאות מתחילה בתשומת לב ומודעות. הקשבה לעולמו הפנימי של הילד ותשומת לב להתנהגותו ותגובותיו.
ברצוני לשתף ב2 מקרים בהם התבהר לי הקשר בין גורם רגשי למחלה על מנת להבהיר את הדרך שבה נוצרות מחלות:
בני בן ה3 וחצי אינו יוצא לעיתים קרובות לבד מהבית. יום אחד יצא בעקבות אחיותיו הגדולות לבקר חברים שגרו בשכונה מעט מרוחקת מביתנו. כעבור שעתים-שלוש התקשרה אלי ביתי הבכורה שאבוא לקחת אותו כי הוא מבקש לחזור הביתה. הגעתי ומצאתי אותו משחק ומתנהג כרגיל. אך כשנגעתי בו הרגשתי כי יש לו חום גבוה. אינני נוהגת למדוד חום אך להערכתי היה זה חום של למעלה מ 39 מעלות צלזיוס. הילד ממש בער. כשהגענו הביתה שאלתי אותו איך היה לו והוא התחיל לספר לי שבהיותו אצל החברים נאלץ ללכת לשרותים ואימם של החברים ניקתה את ישבנו עם מים. שאלתי אותו אם זה היה לו נעים והוא ענה שלא. לאחר השיחה חזר לפעילותו הרגילה ועד הערב כבר ירד החום כליל ונעלם.
אם לא הייתי ערה למתרחש ולנאמר לי הייתי בודאי נתפסת לשים לב דווקא לסימפטום- במקרה זה לחום הגבוה. אך מכיוון שלא ייחסתי חשיבות לחום ולא הפעלתי שום תגובה רגשית לכך שלבני יש חום גבוה- ברגע שהמקור הרגשי נעלם גם החום נעלם. ברוב המקרים כאשר ילד מפתח חום גבוה (או כל סימפטום אחר) נטייתנו הטבעית כהוריו או כמטפליו להתיחס דווקא לסימפטום: למדוד חום, לדאוג האם החום גבוה מידי, לחשוב אולי הילד חולה, אולי יש צורך לתת תרופה, אולי אפילו ללכת לרופא..
כל אותה תשומת לב לסימפטום פוגעת בריפוי בשני מובנים: היא מונעת מאיתנו לשים לב לדבר האמיתי – שהוא המקור הרגשי לסימפטום. ושנית- היא מייצרת מעין מתח סביב הסימפטום עצמו ובכך מקבעת אותו ואף מעצימה אותו. התינוק או הילד חש את המתח והדאגה, הוא שומע את הוריו מדברים על החום, על הסימפטום, הוא שומע אותם מתייחסים לכך שהוא בוודאי חולה והאם יש צורך לטפל ואיך..
מקרה שני קרה עם ביתי בהיותה כמעט בת 6. יצאתי עם בעלי והשארנו את 3 ילדינו לישון אצל סבא וסבתא. חוסר הבנה גרם לה לחשוב שאני אמורה להצטרף אליהם ולישון אצל סבא וסבתא במהלך הלילה. כאשר התעוררה משנתה ולא מצאה אותי התחילה לפתח חום גבוה. משגילתה זאת סבתה מיד מדדה לה את חומה והכריזה בפניה שהיא חולה. כך שכאשר הגעתי אני כבר היתה מקובעת במחשבתה הידיעה שהיא חולה. לאחר שיחה קצרה התברר לי הגורם הרגשי שהטריד את מנוחתה של ביתי- הציפייה לבואי. גם במקרה זה התיחסותי היתה לא לחום ולהרגשה הלא טובה אלא לגורם הרגשי. כעבור יום היא החלימה.
כאשר התינוק אינו מדבר יכול להיות כי יהיה קשה יותר לזהות את הגורם הרגשי. ייתכן שתידרש ייתר תשומת לב והקשבה דקת אבחנה על מנת לזהות מה מפריע לתינוק אך עצם המודעות וההבנה כיצד נוצרות מחלות יקל על תהליך הזיהוי. עצם ההכלה הרגשית וקבלת הסימפטומים שיצוצו ללא דאגה מיותרת יאפשר תהליך הבראה והחלמה מהיר יותר וללא צורך בתרופות ובהתערבות חיצונית כלל.
