שינה

התעוררתי הלילה ב5 לפנות בוקר… חושך מוחלט בחוץ… אפילו תאורת הרחוב כבתה כבר. קמתי לשרותים ובדרך ראיתי שהתנור כמעט וכבה גם הוא. אז בלי לחשוב פעמיים יצאתי החוצה להביא עץ ותדלקתי את התנור.

כשחזרתי למיטה התחילו הרהורים על שינה…

שמתי לב כמה קל היה לי לקום, להתעורר ולהיות במצב של עשייה (הדלקת התנור).

וכמה קל היה לחזור למיטה ולהירדם.

לא היתה התנגדות.

לא היתה בי האחזות.

היתה רק זרימה והתמסרות…

זה הזכיר לי שקראתי פעם בספר "עקרון הרצף" על האינדיאנים בג'ונגל האמזונס, שמתעוררים באמצע הלילה, מספרים בדיחה, כולם צוחקים וחוזרים לישון. אף אחד לא כועס על זה שהעירו אותו או שעכשיו יהיה לו קשה להירדם.

לעומת זאת בחברה שבה אנו חיים- אני שומעת לעיתים קרובות על קשיי שינה.

קושי של הורים להרדים את ילדיהם.

קושי של מבוגרים להירדם (אחוז גבוה לוקח באופן סדיר כדורי שינה).

קושי להתעורר באמצע הלילה ולחזור לישון.

ובעיקר אני זוכרת את הקושי שלי, כאמא, לטפל ולהניק את ילדיי בתקופת הינקות, להתעורר אליהם כמה פעמים בלילה עייפה ומרוטה.

התקופה הזאת, של גידול ילדיי, הותירה בי מעין טראומה.

לקח לי כמה וכמה שנים של שינה רציפה בשביל להשתחרר מה"טראומה" של העייפות והמחסור בשינה.

ולאחר שהשתחררתי ממנה, הבנתי שהכל היה לי כ"כ קשה בגלל האחזות.

הבנתי שאם הייתי יודעת מה שאני יודעת עכשיו- בחוויה, לא רק בהבנה- כל תקופת האמהות שלי היתה לי יותר קלה…

הייתי נרדמת או מנמנמת עם התינוק שלי בכל פעם שהיה אפשר. בלי לצפות לשינה ארוכה ועמוקה כמו שמקובל בחברה שבה אנו חיים.

הייתי מתמסרת לתהליך שבו אני ישנה פחות שעות רצוף, יותר פעמים במשך היום… כמו תינוק.

השורש של הקושי וההאחזות בשינה נובע לדעתי מהדפוסים וההרגלים שהוטבעו בנו ע"י החברה שבה אנו חיים.

בתרבות המערבית, מגיל מאוד צעיר (גן? כיתה א'?) ילדים נאלצים להתעורר עם שעון מעורר ולהתחיל את יומם באינטנסיביות רבה של התארגנות, יציאה מהבית ונסיעה או הליכה למסגרות.

התעוררות עם שעון מעורר מלווה אותנו דרך כל הילדות, דרך ההתבגרות ועד לבגרות- בה"ס, צבא, עבודה…

רוב האנשים קמים לפי שעה שהם מכוונים בשעון. ולא ביקיצה טבעית.

העובדה הקטנה הזאת יוצרת עמדה נפשית של חוסר כלפי השינה.

חוסר יוצר האחזות במה שיש. כי אתה לא יכול להבטיח שיהיה לך עוד מזה בהמשך… כי תמיד חסר… כי אני אף פעם לא קם כשאני באמת מלא. כשבאמת הספיק לי.

אחרי שזכיתי לחוות כמה שנים ברצף של שינה מספקת ויקיצה טבעית- הצלחתי לרפא את המקום הזה בתוכי.

ולכן אני זוכה לעיתים לחוות את שנתי כמו שהאינדיאנים באמזונס חווים אותה- כמשהו שאין לי האחזות בו והוא בא והולך… ואני יודעת שתמיד יהיה לי מספיק ממנו.

המצב הרגשי- של מלאות- יוצר את המצב הפיזי- של שינה טובה, הרדמות קלה והתעוררות קלה.