כאשר מתבקשת הבנה גבוהה ורחבה לגבי מהותו ותפקידו של האדם בבריאה, התייחסותנו תתכוונן לתפקידו ע"פ כדור הארץ, כוכב הלכת בו אתם חיים, המכונה גם המעבדה החיה ומהווה מקום להתפתחות דרך דחיסות החומר.
בשום מקום אחר ביקום, הבריאה, אין אפשרות לנשמה לחיות בתוך גוף אנושי מלבד ע"פ האדמה הזאת.
זכות זו, להתמצק לתוך גוף פיזי, אינה מובנת מאליה. ובהחלט אינה מוערכת ע"י רוב בני האדם החיים ע"פ האדמה.
הזכות הזו, להיוולד לתוך גוף פיזי, מאפשרת לכם, בני האדם, לחוות חוויות דרך החומר והרגש. מה שלא מתאפשר במישורי קיום אחרים.
אותן חוויות שאתם חווים כבני אדם, מאפשרים לנשמה, הקיום האנרגטי שלכם, להתפתח מבחינה תודעתית. כלומר להבין. להבין מהו עצב, מהו כאב, מהי שמחה, זהו משהו שאינו אפשרי בקיום האנרגטי שלכם.
אין יכולת להבין את הדברים האלו, אלא באופן תיאורטי בלבד.
להבין ממש, יש צורך לחוות.
החוויה של תחושות רגשיות ופיזיות מתאפשרת רק במקום, מרחב, בו יש גוף רגשי ופיזי.
לצורך זה, לצורך למידה, מוכנה נשמתכם לצלול לתוך החומר הדחוס והכבד ולהפוך למה שאתם מכנים "אדם".
חוויה זו, צלילה פנימה לתוך החומר הדחוס, אינה קלה כלל. רגישות וערנות לקשיים אותם מגלים תינוקות שאך נולדו, תעיד על קושי זה להתרגל לקיום בתוך חומר דחוס.
תינוקות שנולדים, מתרגלים כל פעם מחדש לדחיסות הזו.
אך הלמידה שלהם מ"ירידות" קודמות ניצברת.
בעצם, הדבר היחיד המונע מתינוקות רכים להתקדם כבר מהנקודה שאליה הגיעו בגלגול הקודם, ולא להתחיל מהתחלה, היא התפישה של הוריהם.
כלומר, ככל שהורים לילדים, חיים מתוך ידיעה של האמת הרוחנית אודות קיום הנשמה וההתמצקות בגוף, כך ילדיהם יחיו מהתחלה כיצורים מודעים.
מודעות אינה משהו שצריך לגדול אליו.
אפשר להיוולד איתה.
והצורך לשכוח ולהיזכר מחדש קיים רק אם ההורים תורמים לשיכחה זו.
חזרה לגשר.
אם כך, מטרת ההתמצקות בגוף היא למידה.
מה מטרת הלמידה?
אותן נשמות, בקיומן האנרגטי, מרכיבות את השלם שהוא התודעה האוניברסלית.
התודעה האוניברסלית מכילה את כל הידע שנצבר ביקום.
זו הדרך שלה להתפתח.
היא מאוד אוהבת להתפתח.
אפשר לאמר שזו מטרת הקיום שלה.
אחד הביטויים של זה ע"פ האדמה היא בעובדה הפשוטה שניתן לצפות בה בילדים ומבוגרים: ככל שאדם מחובר לנתיב של למידה והתפתחות כך הוא יותר מלא חיים וחיות. ילדים קטנים עוסקים כל הזמן בהתפתחות ולמידה. זה הקיום שלהם. ולכן הם מלאי אנרגיה.
אנשים שאינם מתפתחים ואינם מחוברים למהות הקיום, דועכים וקמלים.
זה משהו שניתן כמובן גם לראות בכל מופעי הטבע- צמיחה של צמחים היא התפתחות וכשאין צמיחה יש קמילה ודעיכה עד מוות.
חזרה לתודעה.
התודעה נועדה על מנת ללמוד ולהתפתח.
הדרך שלה להתפתחות השלם היא ע"י למידה והתפתחות של החלקים השונים שלה.
זה דומה לרשת האינטרנט שהפכה בעצם לספריה ענקית המורכבת מסך הידע של כל המרכיבים אותה. כל אחד שמוסיף ידע כיחיד, תורם למאגר הגדול של הרשת.
הבחירה אם להתפתח דרך "לימודים" חוויתיים בעולם החומר, או דרך צורות לימוד אחרות, היא בחירה נשמתית .
לעולם אין כפייה.
בגלל זה נאמר שהעולם שלכם הוא עולם של בחירה חופשית.
אחד הגורמים שמושכים אותכם לחזור לכאן שוב ושוב הוא כוח משיכה מאוד חזק שנוצר כאשר למידה אינה מסתיימת.
לכוח זה ניתן לקרוא סקרנות, אבל הוא מעט שונה מסקרנות.
בקיום האנרגטי הוא פועל כמעט כמו מגנט עוצמתי שיוצר משיכה עזה כלפי ה"שעור" שלא סיימנו ללמוד בפעם הקודמת.
זה בעצם מה שגורם לנו להתגלגל שוב ושוב ולחזור לכאן פעם אחר פעם.
אותו מגנט אנרגטי גם גורם לנו לייצר מצבים דומים או מצבים קשורים לאותה למידה שלא סיימנו, על מנת שנוכל ללמוד אותה ולהניח אותה מאחורינו.
מי מכם שהתנסו בתחושה הזו, עם אדם מסויים או מצב מסויים, תחושה שזה מוכר לנו מגלגל קודם, מכירים את התחושה הזו שדומה מעט למגנט= כוח משיכה חזק ובלתי מוסבר.
אם כך, סיכום החלק הראשון- בני אדם משמשים כגשר.
הגשר הוא בעצם דרך להעברת מידע.
המידע נועד להתפתחות התודעה המרכזית, האחת.
הבחירה לשמש כגשר הינה בחירה נשמתית להתפתח דרך מימד החומר הדחוס.
שאלות יענו בהמשך.
תודה
לפרק הבא – חלק 2 עולם החומר
