למה כל הגופים של כל בני האדם נוצרים פחות או יותר באותה תבנית?
זה לא ממש נכון. אבל אם נשתמש בדוגמא מהתרבות של ימינו- למה כל הפלפונים נוצרים פחות או יותר באותה תבנית?
או כל הבגדים והנעלים?
גם לבני אדם, או יותר נכון לגופם של בני אדם, יש תבנית אחת ש"תפסה" או הצליחה יותר מאחרות ולכן הפכה להיות נפוצה יותר.
אך היא משתנה כל הזמן ותמשיך להשתנות. בהתאם לתודעה שיוצרת אותה.
הגוף אינו סטאטי. הוא משתנה כל הזמן ונוצר כל הזמן מחדש.
בואו נתייחס לגוף הספציפי שלי. אם יש בגוף שלי המון המון דברים שאני שמחה עליהם, אבל יש משהו אחד שמפריע לי בתבנית, בהחזייה- האם אני יכולה לשנות זאת? ואיך?
בעקרון את יכולה לשנות הכל.
עם זאת- מעמדת מבטך הארצית כאדם- לא תמיד בהירה לך הכוונה הגבוהה שביצירה לה את קוראת גופך.
ולכן לא תמיד לטובתך העליונה לשנות או לתקן או לרפא.
ישנם "שעורים" או חוויות מלמדות שהתודעה רצתה לחוות דרך כל מיני מגבלות שהגוף מאפשר. ואת אינך יכולה לשנות את התכנות המקורי בכזו קלות. או לפחות לא בלי הבנה של השעור/חוויה.
למה אנשים בוחרים למות ממחלה? או תודעות בוחרות לתת לגופן למות ממחלה?
התודעה היוצרת, בהיותה חסרת גוף, "כותבת" את ה"תסריט" של חייה ע"פ האדמה. כמובן שבכוונות או מהות בלבד. ולא ממש בכתיבה. וב"ראשי פרקים" ולא ממש מילה במילה, רגע ברגע.
למשל התקופה שבה את נמצאת עכשיו תתואר במילה שלווה או הוויה.
לא צריך את כל פרטי הפרטים שמתקיימים עבור החוויה הזו.
הם כבר מתמגנטים לכוונה לבד.
כל תודעה שבחרה לעצמה מוות ממחלה בתסריט חייה- ביקשה לעצמה חוויה כלשהי.
אך לכל תודעה החוויה היא שונה.
אחת יכולה לחוות דרך זה התעלות אדירה, חיבור לאלוהי, שמחה והודייה.
ובאותה סיטואציה- אחרת תחווה קורבנות, מירמור, ייאוש ואובדן.
וכמובן שישנן תודעות מלוות לדרך שביקשו לחוות דרך אותו מוות של הקרוב להן, את החוויה שהן ביקשו לעצמן. גם כאן כל אחת שונה.
האם יש אפשרות להיכשל בשעור?
לא.
אין כישלון.
כי תמיד יש אפשרות לחזור שוב ושוב על השעור עד שהוא נלמד.
לבריאה לא משנה כמה זמן לוקח לנו ללמוד משהו. וגם לתודעה לא אכפת. רק לנו, בני האדם, המאמינים בממשותו של הזמן, אכפת.
ורק אנו יכולים לתפוס משהו ככישלון, בשכל השופט לטוב ולרע.
אולם במשחק הקוסמי הכל טוב.
וכל למידה יכולה להתרחש ברגע אחד או באלפי ומליוני שנים.
וזה היינו הך.
מה הלמידה האישית שלי בגוף שאני יצרתי ויוצרת לעצמי עם הכאב שנובע מהכיווץ בשכמות?
הודייה.
האם את יכולה להיות בשמחה, בהודייה, בקבלה- עם הכאב. עם הכיווץ.
למה התודעה שלי ביקשה ללמוד את זה?
זה ברור- מאוד קל לשמוח ולברך כשהכל טוב בחייך.
למרות שלפעמים גם זה קשה כי הכל נהייה מובן מאליו.
אבל להיות בשמחה כשקורה לך משהו "כואב" זו מטרה מאתגרת.
אז לא מת לך אף אחד.
ואף אחד לא חולה.
ולא חסר לך דבר בעולם.
את חיה בשפע בלתי נגמר.
ורק דבר אחד קטן מעיב על אושרך- כאב קטן שחוזר על עצמו.
שעור כל כך קל ופשוט לעומת אלו של הסובבים אותך.
את יכולה להתמודד איתו בוודאי.
