את הדברים החשובים באמת בחיים- אני מלמדת.
אין לי שום ציפייה מבה"ס, ממשרד החינוך, מהתנועה, מהחינוך הבלתי פורמלי או ממישהו ומשהו בעולם הזה שילמד את ילדיי מה שחשוב באמת.
מבחינתי הבית היה ונותר המרכז.
מהמרכז יוצאים החוצה לעולם, לחיים.
אם יוצאים מהבית והולכים לבה"ס זה לאו דווקא בשביל ללמוד…
זה בשביל לפגוש… להתנסות… לחוות… להנות… להתמודד… להתאתגר…
ברור שמכל אלה תצא גם למידה.
אבל לא בהכרח למידה כמו שחלקנו מצפים שתהיה. של שעור וכיתה.
למידה מסוג אחר.
למידה שרק החיים יודעים ללמד.
וזו הלמידה האמיתית עבורי.
ואת מה שאני מלמדת – אני מלמדת תמיד בדרך אחת:
דרך של דוגמא אישית.
אני מלמדת בעצם זה שאני חיה כפי שאני רוצה שילדי יחיו-
מתוך הקשבה פנימה.
מתוך כבוד לזולת.
מתוך חופש פנימי וחיצוני לממש את עצמי.
מתוך אהבה לעצמי ולסובבים אותי.
לא חשוב לי שילמדו אנגלית (והם יודעים אנגלית)
לא חשוב לי שילמדו חשבון (והם יודעים)
חשוב לי רק שידעו לחיות.
את החיים. בדרך המקורית והייחודית שלהם, כל אחד ואחת לעצמו.
