אשמה כקריאת השכמה

כאשר אנחנו מזהים בתוכנו תחושה של אשמה- זוהי קריאה עבורנו להתעורר ולשים לב למערך האמונות והמחשבות שיש לנו סביב אותו נושא.
אשמה מתעוררת כאשר משהו שעשינו או חשבנו מתנגש עם מחשבה/אמונה שקיימת בנו באופן מודע או לא מודע לגבי מה היינו אמורים או צריכים לעשות (או לא לעשות).
תהליך של שימת לב עירנית יאפשר להעלות למודע את המחשבה/אמונה, על מנת שנבחן אותה כמתאימה או לא מתאימה לחיינו בהווה.
במידה ונמצא אותה כמתאימה- הרי שיש בידינו את האפשרות לשנות את ההתנהגות (העשייה) שעוררה בנו אשמה.
במידה והיא לא מתאימה לחיינו עוד- נוכל לשחרר אותה ולבחור במודע אמונה או מחשבה תומכת ומזינה.
אשמה היא חלק מאיתנו כאשר אנחנו כובלים את עצמנו לתפקיד מסויים.
מה שלא מאפשר לנו להיות חופשיים באמת.
אשמה הולכת יד ביד עם אימהות לדוגמא…
עם זוגיות…
עם נשיות/ גבריות/ מיניות…
כל תחום בחיינו בו החברה והתרבות שבה אנו חיים מציבים בפנינו הגדרות נוקשות מידי לגבי התפקידים שעלינו למלא- יעורר בנו במוקדם או במאוחר תחושה של אשמה.
הדרך לצאת לחופשי אם כך היא להשתמש באשמה כקריאת השכמה, הבאה לעורר אתכם להתבוננות על טבעכם האמיתי.
כאשר תעיזו להתיחס לתחושת האשמה שבכם כאל מורה המראה לכם את הדרך לחופשי, תוכלו להתנתק מכבלים ואמונות מגבילות ולשדרג את עצמכם ליצור הבלתי מוגבל שנועדתם להיות.