ייאוש זה דבר טוב

ייאוש זה דבר טוב
ואסביר למה…
לפני כמה ימים שקעתי לי לבור שחור. כזה שמלא בעצב, ברחמים עצמיים, מירמור ותחושת ריקנות.
מפנק 😉
בניגוד לדרכי בתקופה האחרונה, לא הצלחתי להיות בקבלה למקום בו אני נמצאת, לבור הזה השחור. והתנגדתי אליו. מכיוון שאי אפשר להיות בהתנגדות ובו בזמן להיות עם לב פתוח- הלך ליבי ונסגר לו לאיטו.
אני כמובן לא הייתי מודעת לכל זה כי הייתי שקועה באפלה שבי. ורק שמתי לב שהחיים שלי איבדו מזוהרם. כאילו הפרחים בגינה פחות צבעוניים והשמים פחות כחולים, הדשא דהוי והכל מעט חסר טעם.
תרתיי משמע.
דבר נוסף ששמתי לב אליו הוא העובדה שאין לי שום סיבה להיות בעצב או בדיכאון.
ז"א יכולתי להאשים את מזג האויר שהיה אפרורי וגשום. (הסבר פסיכולוגי).
את עונת השנה שבה החושך יורד מוקדם ואין כמעט אור. ואז החושך שבחוץ מגביר את החושך שבפנים. (הסבר מיסטי).
יכולתי לתלות זאת בתהליכים הורמונליים שאני עוברת (הסבר פזיולוגי).
או בכל מיני נסיבות חיצוניות אחרות (זוגיות, עבודה, אחד הילדים… הסבר דרמטי).
בכל מקרה הבנתי שהכל סיפורים.
ושבעצם, לא משנה לאיזה סיפור אאמין, הוא לא ישנה את המציאות שמתרחשת ברגע זה- שאני נמצאת בבור שחור.
הבנתי שבעצם אין שום קשר בין המציאות החיצונית (נסיבות חיי) למציאות הפנימית (תחושת השלמות או הריקנות שבי).
אני יכולה לחיות במציאות חיצונית שבה החיים של כביכול מושלמים- בשפע חומרי, בית נהדר, כסף וכו', במערכות יחסים נפלאות, בבריאות טובה שלי ושל כל הסובבים אותי ועדיין להיות עצובה, משועממת, ריקה מבפנים.
ואני יכולה להיות במצבים הכי קשים שהחיים מזמנים לאנשים, כמו מוות של אדם קרוב ואהוב, אובדן זוגיות, בריאות, עבודה ועוד… ולהרגיש קבלה ושלמות פנימית.
זו היתה הבנה חזקה.
בשלב מסויים הבור השחור שבו הייתי הלך והעמיק עד שנפלתי לייאוש.
ואז גיליתי שייאוש הוא דבר נפלא.
הוא לא משאיר לך שום תיקווה.
ואין לך ברירה אלא להיכנע.
להתמסר לחיים.
זה המקום של סוף המלחמות.
סוף ההתנגדות.
זהו המקום של כניעה מוחלטת וקבלה.
ורק משם אפשר להתחיל לצמוח.
רק משם יכולתי לטפס חזרה ולצאת מהבור שלי.
נכנעתי והתמסרתי לחיים מחדש.
ומאותה התמסרות וקבלה נפתח ליבי שוב לחיים.
הריקנות שמילאה אותי נעלמה.
הפרחים בגינתי חזרו לפרוח בשלל צבעים.
השמש זרחה שוב והשמיים שוב הכחילו בכחול בוהק.
הבנתי את המתנה של הייאוש והחלטתי שמהיום אני מאמצת את המשפט "קצת קשה אז נשברים".
בלי הסימן שאלה בסוף. עם סימן קריאה!
כן! קצת קשה אז נשברים!
כי אין שום סיבה להמשיך ולהילחם בחיים.
להיפך- כמה שיותר מהר נכנעים, מתייאשים ומתמסרים להם, ככה יותר טוב.
ככה החיים ייקחו אותנו למקום שנכון לנו. למקום שבו אנו חווים את עצמנו שלמים, בריאים, אוהבים ושמחים.
למקום שבו אנו מחוברים ללב.