על ילדים ומסכים

מידי פעם אני קוראת כתבות, מאמרים ומחקרים על הקשר בין ילדים ומסכים.
ע"פ רוב הגישה המובעת באותן מילים, היא גישה ארצית ורגשית, הרואה במסכים וטכנולוגיה השפעה שלילית על נפש הילד.
המילים הללו, הכתובות ע"ג מסך ומגיעות אליכם בעזרת רשת המידע האינטרנטית, הן חלק ממערך מחשבתי תודעתי הרואה רק חלק מהשלם ושופט אותו (וע"פ רוב לשלילה).
ברצוני להביא נקודת מבט אחרת, רוחנית ולא ארצית, לאותו נושא שמעסיק מבוגרים רבים ובעיקר הורים- התמודדות עם הקשר בין ילדים ומסכים.
באחד המאמרים האחרונים שקראתי השתמשו במילה התמכרות לתאור אותו הקשר.
הורים רבים רואים את ילדיהם כמכורים למסכים.
אך האם תוכלו להבין שהשימוש בטכנולוגיה הזו טבעי עבורם כפי שעבורכם טבעי לנשום?
האם תגידו עלינו, בני האדם, שאנו מכורים לאויר?
האם תגידו על דג שהוא מכור למים?
השימוש במילה התמכרות היא מראש שיפוטית.
הילדים הללו נולדו לעולם שמסכים הם חלק ממנו וזה טבעי עבורם להיות בעולם הוירטואלי הממוחשב, כפי שזה טבעי להם לאכול, לישון, ללכת ולדבר.
זה חלק מהחיים שלהם.
מי אנו שנתנגד לחיים?
ובאיזו זכות?
החיים הם הזרם הגדול שלוקח את כולנו קדימה, כל הזמן.
בידינו ניתנת הבחירה אם לזרום איתם או להתנגד להם.
שימו לב שהתנגדות לחיים (ובכלל זה התנגדות לשימוש הרב שיש לילדים במסכים) מביאה איתה תמיד סבל.
אתם מתנגדים= אתם סובלים. כועסים. מאשימים. נלחמים. מנסים להפעיל מניפולציות לשליטה וכן הלאה…
אבל מה יקרה אם תרפו לרגע מההתנגדות ותסכימו לקבל את המציאות כפי שהיא?
האם תעזו לנסות?

כאשר מתבקש לראות בבירור את אותו תחום, הרי שתחילה יש להסיט הצידה את צעיפי הרגש והחשיבה השיפוטית.
רק כאשר תהיו נקיים מכל אותם "צעיפים" תוכלו להתבונן ולראות בברור.
כאשר מתבוננים ורואים בברור, יכולים להבין מהי מטרתו של הילד המשחק או עוסק בפעילות כלשהיא מול מסך:
האם השימוש שהוא עושה במסך הוא לצורך בריחה?
האם הוא לצורך התפתחות ולמידה?
האם הוא מתעניין בתחום מסויים שמרתק אותו וממלא את כל עולמו כרגע?
ועוד כהנה וכהנה תשובות מתשובות שונות.
לכל תשובה ותשובה יש שאלת המשך…
אם הילד שבו אתם מתבוננים אכן משתמש במסך לצורך בריחה, ממה הוא בורח? מה קשה לו? האם זה "לא בסדר" לברוח מקושי? אילו שיפוטים יש בכם כלפי הבחירות שהילד בוחר בהיותו מול מסך?
חלק מהשיפוטיות שבה מבוגרים נוהגים לשפוט שימוש של ילדים במסכים, היא לגבי התכנים שאליהם נחשפים הילדים עקב השימוש בטכנולוגיות של מסכים.
אולם, באם ננסה לנטרל את אותה שיפוטיות, נוכל לשים לב לעולמם של ילדינו…
מרבית הילדים שקוראי שורות אלו מכירים, אינם חשופים לאלימות בחייהם במציאות היומיומית שלהם.
האם יכול להיות שהחשיפה לאלימות ממוחשבת וממוסכת באה להחליף את האלימות במציאות הפיזית?
בזמן שדור המבוגרים של היום חווה את ילדותו, לפני כמה עשרות שנים, היתה באותה ילדות הרבה יותר אלימות פיזית מאשר ילדים חווים היום.
אלימות פיזית זו באה לביטוי ביחס של מבוגרים לילדים וילדים בינם לבין עצמם.
היום החברה שאנו חיים בה הרבה פחות אלימה.
גם אם לפעמים זה נראה לכם ההיפך.
כלומר- ישנם לא מעט ילדים כיום שהדרך היחידה שלהם להיחשף לאלימות היא דרך המסך.
האם אין בכך משום התקדמות?
כשמסתכלים על כך מבחינת מבט גלובלית זה נראה כהתקדמות.
ישנם היבטים רבים נוספים המתאפשרים לילד דרך השימוש בטכנולוגיית מסכים: עיבוד רגשי, למידה בעשרות אלפי תחומים, שיפור מיומנויות עין-מוח-יד, רכישת שפות חדשות, הכרות עם תרבויות רחוקות ועוד ועוד ועוד…
את כל אלו ועוד מתנות רבות אחרות שהילדים של היום מקבלים משימוש במסכים, לא תוכלו לראות, כל עוד אתם מסתכלים מנקודת מבט ארצית הנאחזת בעבר ומפארת את מה שהיה.
הסכימו לקבל את החדש והניחו לשיפוטיות שמייצרת בתוככם התנגדות ונפרדות.
לא המסכים הם שיוצרים את הריחוק בין בני האדם, כי אם האגו בלבד.
המסכים והטכנולוגיה, כמו כל דבר אחר בעולמכם, ניתנו לכם על מנת שתפיקו מהם את המירב והמיטב.
כפי שאפשר להשתמש "לרעה" באוכל, במין, בכסף, ברגש… בכל דבר בעצם… כך גם אפשר להשתמש בכל דבר לטובה, לצמיחה, להתפתחות ולמידה.
השימוש שאותם ילדים עושים באותם מסכים הוא העניין.
ולא המסכים עצמם.
כאשר תוכלו לגשת לנושא זה ללא שיפוטיות מוקדמת ולהתבונן בסקרנות אמיתית, על מנת ללמוד מה אותם ילדים עושים עם אותם מסכים- אז תוכל להתגלות בפניכם התשובה האמיתית.