ביטוי
כאשר אדם מבקש לבטא את עצמו בעולם מחוץ לו, מגופו פנימה, יש תחילה להבין מבחינה תודעתית את ההשפעה של תהליך זה וכיצד הוא פועל.
לכל אדם ישנו מרכז הנמצא בתוך גופו פנימה, השוכן בלב, ומשמש כמעין רמקול המשמיע מוזיקה. כלומר, מייצר תדר. תדר זה פועם מתוך הלב, החוצה אל כל אברי הגוף, החוצה אל העולם שמחוץ לגוף, לכל הסובבים אותנו, לכל הסביבה. תדר זה הינו הביטוי של הפנימי בחיצוני.
כאשר יש רצון בתוך אדם לבטא עצמו כלפי חוץ, הרי שהתהליך צריך להיות הפוך, מבחוץ פנימה. כלומר, על האדם להתמקד פנימה ופנימה יותר ויותר ולהתחבר לליבו, לקול הפנימי, לתדר המיוחד שמייצר הלב שלו.
מתוך אותה התכנסות פנימה, יוצאת החוצה האנרגיה שמביאה את הביטוי העצמי החזק ביותר ורב ההשפעה ביותר על העולם בחוץ.
ככל שאדם מרוכז החוצה, להשפיע החוצה, להקשיב החוצה, להתבונן החוצה, כך הולכת ופוחתת ההשפעה שלו וכן הולך מוחלש התדר שליבו מייצר בתוכו פנימה.
כאשר מבקשת לבטא עצמך דרך הגרון, מרכז הביטוי, תחילה יש לרפא הרבה מאוד חסמים תרבותיים ומגדריים שניבנו סביב מרכז הביטוי בגרון כמעין חומה. נשים בתרבות שהתפתחה בעולם החומר במשך מאות בשנים, חונכו שלא לבטא עצמן בקול, שלא לבטא עצמן כלל, שלא להקשיב פנימה. הן חונכו לציית, לשרת, להקשיב החוצה.
תהליך ריפוי של כל אותן מאות ואלפי שנים מתבטא היום בכל אישה ואישה שמעיזה ומאפשרת לעצמה את אותה הקשבה פנימה.. את אותו ביטוי.
רק לאחר ריפוי זה מתאפשרת ונפתחת הדרך לביטוי מלא בעולם.
דרך זו נובעת ממרכז הלב ומהדהדת החוצה דרך כל האיברים ולא רק דרך מרכז הגרון.
