בהמשך לתקשור הקודם, ביקשתי עוד אחד שמתמקד במעבר למימד החמישי והשהייה בלב.
הרי הוא לפניכם…
***
כאשר מבקשים לעבור מהמימד הרביעי לחמישי, ישנו זמן של המתנה לבשלות התודעה.
התודעה המתקיימת במימד החמישי נובעת ממרכז הלב ומודעת לעצמה כחלק מכל היש- הבריאה.
תודעה המתקיימת עדיין במימד הרביעי אינה מסוגלת עדיין לראות עצמה כחלק מכל היש. היא עדיין מקובעת בתחומי הגוף הפיזי, בתוך אשליית הנפרדות.
ההתכוונות לעלות מימד מביאה עימה הזדמנויות לשינוי התודעתי המתבקש.
אולם נדרשת קבלה וסבלנות לקצב שבו תתהווה המודעות החדשה, שכן זוהי קפיצת מדרגה משמעותית.
הקיום בלב מתייחס לאלמנט המים ברמה הגבוהה שלו.
אין אפשרות להכיל מים נמוכים במרכז הלב.
לכן פעמים רבות אנשים שחווים פגיעה רגשית מגיבים בכיווץ של כל מרכז הלב.
הלב מתכווץ ונחסם.
זה מתבטא ברמה הפיזית בכיווץ של השרירים באזור שמסביב ללב או קושי בנשימה.
האזור שבו שוכן הגוף הרגשי הנמוך (מה שמכונה בספרות "גוף הכאב") זהו אזור הבטן. סביב הטבור.
זהו אזור שמופעל תדיר כאשר אנו חשים רגשות נמוכים (=בקוטב הנמוך של המים).
היכולת לעלות למרכז הלב טמונה באפשרות של קבלת הגוף הרגשי הנמוך ושהייה באזור הבטן.
כל מי שהצליח להגיע למצב של מודעות אוהבת דרך מרכז הלב, היה חייב לעבור לפני כן דרך גוף הכאב הרגשי שלו ולהתמודד איתו בקבלה מלאה ושלמה.
אין דרך אחרת.
לכן התרגיל של שהייה בלב אינו אפשרי עבור מי שעדיין לא סיים את העבודה באזור הבטן.
מומלץ לפנות זמן לשהייה באזור הבטן בצורה סדירה ובתדירות גבוהה על מנת שיהפוך להרגל טבוע ודפוס פעולה, לפני שמנסים להתמקד באזור הלב.
