יופי

הבוקר התעוררתי במצב רוח קורבני ממורמר.
התבוננתי בזה וצחקתי על עצמי.
איך אפשר להיות קורבנית וממורמרת ביום כזה יפה?!
אבל עובדה, הצלחתי.
וכאילו בשביל לעשות לי דווקא, העולם היום אכן היה מקסים מתמיד…
זאת אומרת, מישהו שם באמת השקיע הפעם בתפאורה- עננים לבנים אפורים שטים בשמיים כחולים… ציפורים נודדות חגות במעגלים בינהם, נישאות על זרמי אויר חמים… רוח סתוית מדהימה, קרירה, מלטפת… ושקט של שבת. כזה שמאפשר לשמוע את כל הרחשים והציוצים הקטנים שמסביב.
וזה היה מדהים להתבונן בכל זה ובכ"ז להרגיש ממורמרת.
זה הבהיר לי ביתר שאת עד כמה מצב הרוח שלנו, העמדה שממנה אנו ניגשים לחיים, אינה קשורה למציאות החיצונית.
אנחנו לפעמים מתבלבלים וחושבים שזה ככה. שהעצב או הכעס או העלבון נגרמו בגלל משהו שקרה באמת, במציאות חיינו.
אבל זה אף פעם לא נכון.
החיים הם תמיד קסם ונדיבות ואושר ושמחה ויופי וטוב שופע.
היכולת שלנו לראות את זה או לא – זה כל ההבדל.
לדוגמא:
מישהו פוטר מהעבודה.
הוא כועס. הוא ממורמר. הוא מרגיש קורבן. הוא עצוב ומיואש.
באותה מידה, הוא היה יכול להסתכל על זה מנקודת מבט אחרת ולהבין שהחיים העניקו לו מתנה וחסכו ממנו להמשיך ולעבוד בעבודה שלא מקדמת אותו, שלא תורמת לו.
הוא היה יכול להיות אסיר תודה ומאושר.
עוד דוגמא:
מישהי נפרדה מבן הזוג שלה.
הוא עזב והיא מרגישה נטושה, בודדה, עזובה.
היא כועסת וממורמרת ומיואשת ומרגישה קורבן של החיים והנסיבות.
אם היא היתה מסוגלת להזיז קצת את נקודת המבט ולהסתכל על הכל מזוית אחרת, היא היתה מבינה שהחיים עזרו לה וכיוונו אותה לעבר אהבת חייה האמיתית. שעוד תגיע. שהחיים העניקו לה הזדמנות להתחזק בתוך עצמה ולא בתוך זוגיות, להיות עצמאית יותר ועוצמתית יותר ולגלות בתוכה כוחות שלא ידועים לה.
והיא היתה יכולה להיות נפעמת מאושר על הנס שקרה לה ועל הזכות הגדולה שניתנה לה להיות שוב לבד.
החיים תמיד נותנים לנו את הכי טוב שיש .
כמו הבוקר הזה שניתן לי.
יצאתי לצעידה בשביל שליד הבית והתבוננתי בכל היופי שמקיף אותי ובאותו הזמן התבוננתי במירמור שבתוכי והבנתי שהוא לא אמיתי.
קיבלתי אותו בתוכי.
ואז הוא נעלם.
לא נותר עוד דבר שיפריד ביני ובין היופי, הטוב, החיים.
חזרתי הביתה.