המסע בדרך הלב

לפני כשלוש שנים פחות או יותר, של זמן ארצי, נפגשו כמה מכשפות עתיקות-חדשות, למפגש חברות.
זה היה מפגש ראשון מתוך סידרת מפגשים שימשכו אח"כ על פני כמה שבועות וחודשים, מטובלים בארוחות בוקר מפנקות, שיחות וצחוקים, אך בעיקר- הרבה מידע של התפתחות רוחנית.
דווקא באותו מפגש ראשון, הצטלבו מידעים מכמה מקורות שונים, לכדי תמונה אחת ברורה:
אחת חלמה חלום ובחלומה ראתה את התמונה…
אחת קיבלה תקשור ובמילים שקיבלה התקבל אותו תאור…
ואחרת קיבלה מסר דומה מתוך ספר שקראה…
כל אחת הגיעה למסר הזה בדרכה שלה.
אך המסר היה זהה-
האנושות, כקולקטיב וכיחידים, עומדת בפני בחירה.
להמשיך כפי שאנו מתנהלים כעת, או להתעלות* ולעלות לשלב הבא.
לכל בחירה יש משמעות ותוצאה.
•
הבחירה להמשיך באותה התנהלות ארצית מוכרת, טומנת בחובה קושי-
כל אדם יחווה את הקושי בצורה אחרת. בצורה ייחודית לו.
יהיו מי שיחלו במחלה גופנית, יהיו כאלו שיתמודדו עם רגש (=דיכאון, פחד וכד'),יהיו כאלו שיפגשו מצוקות כלכליות וכן הלאה והלאה…כיד הדמיון הטובה עליכם. אך המכנה המשותף לכולם יהיה יותר ויותר קושי, סבל, תקיעות ומחסור.
הבחירה להתעלות תהיה אף היא מאתגרת.
יידרש מאיתנו להשיל מעלינו לא מעט אמונות, תפיסות, אידיאולוגיות וכד' בדרך למעלה.
נצטרך ללמוד לחיות בדרך חדשה, שאינה מוכרת לנו, דרכו של הלב.
אך הבחירה ללכת בדרך הזו תתגמל אותנו ביותר ויותר קלילות, שמחה, הנאה, חיבור לחיים ואהבה.
הדימוי של צומת דרכים עולה בהקשר הזה, כשמנקודה זו והלאה, הולכות הדרכים ומתרחקות זו מזו.
ולא יחזרו עוד להיפגש.
בעלים ונשים יפרדו, משפחות יתפרקו, מסגרות יתמוטטו- כל מי שיבחר בדרך אחת, יאלץ להיפרד מכל מי שבחר בדרך האחרת.
כדה"א יהפוך אז להיות משכנם של 2 "אנושיות"-
אחת שבה החוויה הקולקטיבית היא כזו של נפרדות- עוני, רעב, רצח עם, ממשלות מתפרקות, פוליטיקה מסואבת, דיכוי של אוכלוסיות שלמות, זיהום הסביבה ועוד…
והשניה- תשתכן ב"ארץ החדשה" (ע"ע אקהרט טולה), בגן עדן עלי אדמות.במרחב שהוא מעל לזמן, מעל לדרמות הארציות של פוליטיקה כוחנית, שליטה כלכלית ועבדות רוחנית.
•
ייתכן וחלקכם, הקוראים את המילים האלו, נמצאים עדיין בצומת זו, או בקרבת מקום. ועל כן יש ביכולתכם עדיין לקיים בחירה.
כל בחירה שתבחרו תהיה מקובלת. תהיה מבורכת. אין שיפוטיות לגבי בחירתכם.
יש לה רק תוצאות כפי שכבר הוסבר בתחילה.
•
אותה בחירה להתעלות לעבר השלב הבא של ההתפתחות האנושית, הינה הבחירה הקלה יותר. שכן אין בה מאבק. זהו הכיוון אליו לוקחים אתכם החיים, הבריאה.
זו גם הסיבה שבגללה בחירה בדרך הראשונה, הישנה, תהייה מלווה בקושי. שכן היא אינה עולה בקנה אחד עם הכיוון אליו זורמים החיים. ולכן מייצרת חיכוך או התנגדות.
מצב זה אפשרי רק מתוך האחזות בישן.
הדרך הפשוטה ביותר לגלות האם אתם זורמים עם הכיוון אליו מתפתחים החיים, או האם אתם מתנגדים לו, היא דרך התחושה בגוף הפיזי והרגשי.
אדם שמאפשר לחיים לזרום דרכו, לקחת אותו לכיוון אליו הוא אמור להגיע, יחוש תחושת נינוחות בגוף. שלווה תבוא לבקר לעיתים יותר ויותר תכופות. תחושות כמו מלאות וסיפוק יהפכו להיות חלק מוכר מהתחושה הגופנית-רגשית השכיחה שלכם.
לעומת זאת- בחירה בדרך הישנה תחווה בגוף כמאמץ (פיזי או מנטלי), עומס, לחץ, מתח, כיווץ, דאגה וכד'.
עצרו עכשיו ובדקו- במה אתם בוחרים?
כל רגע הבחירה הזו מתקיימת מחדש.
בכל רגע יש לכם אפשרות להצטרף לזרימה הטבעית של החיים, בקלות נטולת מאמץ. או להמשיך להאבק נגד הזרם ולהתעקש על הדרך הידועה והמוכרת שאתם חושבים אותה כנכונה.
•
הבחירה הפנימית תתקבל תמיד בתגובה כלשהיא מבחוץ.
יהיה לכם מאוד קל לזהות את התגובה אם תשימו לב ותשמרו על עירנות והתבוננות.
כפי שכבר נכתב- התגובה הראשונית והקלה ביותר לזיהוי תהיה בגופכם שלכם- מתח וכיווץ או נשימה והרפייה.
אך בנוסף לכך תוכלו עד מהרה לזהות סביבכם את תגובות הסביבה והסובבים אתכם:
בחירה בדרך הישנה יכולה להתגלות במציאות החיצונית כפקק בדרך לעבודה או תאונת דרכים קלה. ילד שעושה להוריו "בעיות" או מתחים בזוגיות. דוח מהבנק שמראה שהחוב גדל או תקיעות בעבודה ועוד כהנה וכהנה מצבים.
בחירה בדרך הקלה תתבטא בארועים שכמו יסתדרו מעצמם… בעיות שייפתרו מבלי שהשקעתם בכך מאמץ, מערכות יחסים הרמוניות, אנשים מחייכים אליכם ברחוב סתם כך ללא סיבה, כסף (או שפע בשלל הצורות האחרות שהוא מגיע) יזרום בקלות ובטבעיות לחייכם ובאופן כללי התחושה תהייה כמו זו של מלך או מלכה שהעולם פורש לרגליהם שטיח אדום ומלכותי בכל אשר ילכו.
•
אותו עולם חדש ואותה דרך חדשה הינם ברובם בבחינת בלתי ידוע.
אלו מבינכם שכבר מהלכים בו, בטח כבר גילו כי הם מעין חלוצים המגששים את דרכם בארץ חדשה ולא מוכרת.
מעטי מעטים הם אלו שסללו את הדרך לפנינו והשאירו לנו נקודות ציון לאורכה.
ההנחייה המשמעותית ביותר שאני קיבלתי בצאתי לדרך הזו היא ההקשבה ללב.
כמו הדיבר "לא יהיו לך אלוהים אחרים על פני", כך גם הלב, ליבי שלי, הפך להיות האלוהים הפרטי שלי, השליט היחיד בחיי.
זה אילץ חלקים אחרים בתוכי (כמו המיינד= המוח, האגו ואחרים), לזוז הצידה ולפנות מקום.
כי זהו בעצם ההבדל המהותי ביותר בין שתי הדרכים- הבחירה להקשיב לשכל, לקול ההגיון. או הבחירה להקשיב ללב ולחכמה הטמונה בו.
•
ההקשבה ללב מאלצת את הצועד בדרך הלב לעבור דרך כל מכשולי הפחד.
אין מקום לפחד בארץ החדשה, בגן העדן.
וגם אם יבוא לבקר לעיתים באותה ארץ, איש כבר לא יאמין לו עוד.
החיים יזמנו לכם אז מפגשים של פנים אל פנים עם כל אחד מהפחדים שאי פעם נשאתם בתוככם.
עד שתסכימו לקבל אותם, לאהוב אותם, לאמץ אותם אל ליבכם ולהגיע לצד השני, בו תגלו שהיה זה לא כלום.
כל עוד תמשיכו לברוח מכל אותם פחדים- הם ימשיכו לרדוף אתכם.
רק הליכה אמיצה ופקוחת עינים הישר ללב הפחד- תאפשר לכם להגיע לצידו השני ולגלות שהוא בעצם לא קיים.
•
דבר נוסף שתאלצו לשחרר במהלך המסע בדרך הלב- אידיאולוגיות.
בשם זה נכלול את כל אותן מחשבות, תפיסות, אמונות ודיעות הרואות בדרך מסויימת- הדרך הנכונה. ובחלופה שלה- כטעות, כשלון או חוסר הבנה.
כל אידיאולוגיה שיש בקרבכם בנוגע לתזונה, בריאות, זוגיות, חינוך, כסף, התפרנסות וכו' וכו' – כל אלו יאלצו לנשור מעליכם במהלך המסע, כי לא תוכלו להמשיך ולשאת אותם עמכם.
בהתחלה אולי יהיה לכם קשה לשחרר ולהיפרד מהן (חלקן היו חלק מכם במשך כ"כ הרבה שנים…). אך עם הזמן ועם ההתקדמות בדרך, תגלו שזה הופך להיות יותר ויותר קל וכל אותם רעיונות ישנים נושרים מעליכם כעלים הנושרים מעץ בשלכת.
קלילות וזרימה יחליפו אותם.
•
אלמנט נוסף שייפרד מכם במהלך המסע יהיה הרצון האישי.
אם בעולם הישן שימש רצונכם כמנוע וכגורם שדחף אתכם וכיוון אתכם להישגים ולהחלטות- הרי שבדרך הלב תגלו שלרצונכם אין כל משמעות.
בהתחלה ייתכן ותמשיכו להאזין לקול המגלם את הרצון בתוככם, אך עם ההתמסרות לדרך, לא תוכלו להמשיך ולהאחז בו כשיתגלה ניגוד בינו ובין רצון הלב=רצון החיים.
וכשרצונכם האישי הינו אחד עם רצון החיים- הרי הוא כבר לא שלכם ולכן אינו אישי.
רצונכם יהפוך אז להיות אחד עם רצון החיים ושום ויכוח פנימי לא יצליח להסתנן אל תוך האחדות הזו.
•
שעמום הינו אחד האתגרים הגדולים במסע בדרך הלב.
מכיוון שהחלק האחראי על יצירת דרמות רגשיות בחיינו הינו המיינד- והבחירה בדרך הלב משמעה הסרת כתר המלכות מעל "ראשו" של המיינד- הרי שנוצר מצב בו מרבית היום המיינד חווה חוסר אותו הוא מגדיר כשעמום. הפוסעים בתחילת דרכם בדרך הלב, ינסו למלא את אותו חוסר בעזרת ריגושים של סרטים, ספרים ודרמות רגשיות של אחרים. אך עם התקדמותם בדרך יגלו עד מהרה כי כל אותם ריגושים מזינים את המיינד באופן רגעי בלבד וכי הסיפוק אינו ממשי ועמוק. לכן חדלים.
גם כאן, כמו במקרה עם הפחד, הסכמה להיות עם הריק שאנו קוראים לו שעמום, עד לקצה קצהו, תאפשר לנו לצאת מהצד השני שלו מלאים ומסופקים יותר משנכנסנו אליו.
לעומת זאת- אם נמשיך לברוח ממנו ולהאכיל אותו בעוד ועוד ריגושים- הוא ימשיך לרדוף אותנו ויהפוך לשולט שוב מחדש.
•
לבסוף, לאחר כברת דרך, תאלצו לוותר על העבר.
כלומר- העבר עדיין ימשיך להיות עבורכם כמעין סיפור או אגדה שפעם קראתם, אך לא תהיה בכם עוד היקשרות רגשית אליו ואל הסיפור שהוא מספר.
עברכם האישי, כמו גם העבר הקולקטיבי של האנושות, של הגזע, האומה או המדינה שאליהם השתייכתם, כל אלו יהיו עדיין קיימים עבורכם, אך לא יהיו חלק מכם ולא תהיה להם עוד אחיזה ממשית בחייכם.
ההווה יהפוך להיות משכנכם הקבוע.
•
אין ברצוננו להכביר במילים וסיפורים על אותו עולם חדש שלתוכו תיוולדו, שכן אחת המהויות העיקריות בהוויה חדשה זו, היא העובדה כי אין בה סיפורים ישנים.
ניתן לתאר את אותו עולם כדף חדש, לבן ונקי, שעליו תוכלו לצייר ציור ככל העולה בדמיונכם. או לכתוב סיפור חדש שיספר את חלומותיכם.
זהו בעצם שער לבריאה האישית שלכם, בהיותכם חלק מהבורא/בריאה.
מטרת התקשור הזה היתה רק לעזור לאלו ההולכים בדרך אל אותה ממלכה/ ארץ חדשה ולתת מעין נקודות ציון שיכוונו וידריכו אתכם.
עלו והצליחו ותבורכו.
* השימוש בשורש ע.ל.ה (=התעלות, לעלות, עליה וכד') אינו בא לסמן מקום אחד כנעלה יותר מאחר במובן השיפוטי של המילה. אלא לתאר מצב בו ככל ש"עולים" בתדר הפיזיקלי, הרטט נעשה מהיר יותר ודחוס פחות.