פוסט פוסט פמניסטי

מזה כמה שבועות אני עוסקת בייצוב וחיזוק מצב תודעתי שבו כסף כבר אינו שיקול בחיי.

הוא לא גורם מחליט.

אולי הוא בכלל לא גורם אפילו.

פשוט להפנים את הרעיון שכסף לא באמת קיים מחוץ לראשם המופרע (או המופלא) של אנשים שמאמינים בו.

זה ניסוי מעניין… כי אני לא מכירה הרבה אנשים (אף אחד) שחיים ככה- מחוץ לקונספציה על כסף ושליטתו בחיינו. ואלו הבודדים שמתקרבים להיות השראה או עדות לחיים מחוץ למטריקס- מתהלכים כמו נוודים, נראים כמו קבצנים ואוכלים כמו לקטים.

ואני- טוב לי בבורגנות הצנועה שלי עם בית מטופח, מכונית פרטית וחינוך איכותי לילדיי.

במסגרת השינוי התודעתי הזה שאני מפנימה לחיי, התחילו להאסף פיסות הפאזל לאיטן ולהתחבר זו לזו. אך רק הבוקר התגלתה בפני התמונה המלאה.

שתי פיסות פאזל משמעותיות היו שני ספריה של ג'וג'ו מויס– "אחד ועוד אחד" ו"ללכת בדרכך" (שאותו ראיתי כסרט, לא קראתי). שניהם מספרים את סיפורה של אישה שנאבקת לשרוד בתוך המערכת הכלכלית של כסף=חוב, עד שאביר על סוס לבן בדמות גבר עשיר מגיע לחייה ומציל אותה. סוף.

שמתי לב שהקריאה בספר והצפיה בסרט מפעילים אותי רגשית. מאוד.

אבל לקח לי זמן להבין למה.

עד שקלטתי את השאלה שנתהוותה בתוכי- למה ולאיזה צורך יש לסופרת הזו, ג'וג'ו מויס, לחזק בקוראיה את המצב התודעתי שבו אישה

זקוקה לגבר בשביל לשרוד כלכלית? איזה מסר לא מחזק זה עבור שני המינים! ואז קלטתי- אולי כי זו פשוט האמת.

נזכרתי בטקסט יפיפה שכתבה מזמן חברה יקרה ובאורח פלא השתרבב לחיי שוב לפני ימים ספורים, בו היא כותבת על חוויותיה בנוגע לכסף ופרנסה ומסכמת כך- שאנו הנשים, לא נועדנו לצאת ולצוד לנו פרנסה, כסף. כפי שמקובל בעולם הגברי שאליו נולדנו. אנו נועדנו ללקט. וכפי שאנו מלקטות כל דבר אחר, כך אנו גם מלקטות את השפע שלנו אל חיינו.

עוד חתיכה בפאזל התחברה.

כל כך הרבה שנים השקעתי בלנצח ולהוכיח את עצמי במגרש המשחקים הגברי:

בלימודים- לעשות בגרות מלאה (איזה שיעמום!) ואח"כ תואר ראשון (בזבוז זמן!).

בצבא- ללכת לתפקיד הכי קרבי שיש (בזמני זה היה מדריכת חי"ר) ואז להצטיין ולהגיע לתפקידים השמורים למצטיינות (מדריכת צלפים) , רק בשביל לגלות שזה לא "זה" כשהגעתי ל"פיסגה".

בעבודה- שאפתי להרויח כמו בן זוגי לפחות, אם לא יותר ממנו וגם את זה הצלחתי במשך תקופה מסויימת (במקביל כמובן להחזקת הבית והילדים וכל השאר), עד שמיציתי גם את זה.

ופתאום ההבנה שכסף זו בכלל המצאה פטריאכלית!

חתיכה נוספת בפאזל מתחברת- ראיון עם חוקרת גרמניה על הכלכלה של התרבות המטריאכלית, שהיתה תרבות של נתינה וקבלה, של לחלוק את השפע הקיים עם כל הסובבים אותך.

אז לא פלא שאנחנו לא מתחברות למשחק הגברי הזה שנקרא "כסף".

למה? כי זה לא המשחק שלנו. זה לא בטבע שלנו.

אולי פעם המשחק הזה היה נחמד (האם אכן?… אני תוהה…) אבל היום הוא כבר משעמם ומיותר.

אני הולכת לשחק במשחק אחר.

פורשת מהמשחק הגברי הזה.

כמו שלא טרחתי אתמול לראות את המשחק ביורו ליג כי כדורגל לא מעניין אותי.

כמו שלא ראיתי כבר עשרים שנה בערך סרט עם אלימות, אימה או פורנו כי זה לא מעניין אותי.

כמו שאין לי שום צורך להילחם, להרוג, לסכן את חיי.

ככה גם אין לי צורך לשחק במשחק הזה שנקרא "כסף".

אז נשים אהובות, יקרות, אחיות שלי- אולי זה המסר הכי לא פמינסטי שתקראו היום, אבל לא אכפת לי. אני מזמינה אתכן לצאת מהמשחקים ההזויים של התרבות הפטריאכלית השלטת ולהתעורר לטבע שלנו-

אנחנו לא עושות סקס- אנחנו עושות אהבה.

אנחנו לא עושות מלחמה- אנחנו מביאות איתנו שלום.

ואנחנו לא צריכות כסף בשביל לחלוק את השפע שלנו.

ולכל אלו מביניכן שנהנות לעבוד ולממש את עצמן ולהרויח מלא כסף על הדרך- כל מה שנכתב כאן אינו ביקורת על הדרך שלכן.

עופו על זה! תחגגו את הכישרון שלכן.

יש לנו את החופש לעשות כל מה שאנחנו רוצות