אני רוצה לשתף אתכם בתובנה שמצאתי בחיי לאחרונה…
אישי היקר קנה לנו לפטופ לפני מס' חודשים ואני התמכרתי קלות לנוחות ולקלות שמאפשרת הטכנולוגיה השימושית הזו..
מצאתי את עצמי יושבת במיטה ערב אחרי ערב וצופה בסרטים דרך האינטרנט. מצאתי אתר שמאפשר לך לצפות בחינם בסרטי קלנוע וכך כל ערב הייתי מתייחדת עם הלפטופ במיטה ובוחרת לי סרט. הבחירה אפשרית בשתי דרכים: או שאני יודעת מראש איזה סרט אני רוצה לראות, אני רושמת את השם של הסרט ומנוע החיפוש של האתר מוצא לי אותו (או שלא- אין שם את כל הסרטים שבעולם). או שאני יכולה להיכנס לקטגוריות: קומדיה, אימה, מתח ופעולה, דרמה, ילדים, ישראלי וכד'.
אני כמעט תמיד בחרתי באפשרות השניה ותמיד-תמיד בחרתי בקטגוריה של קומדיה. בתוך הקטגוריה של קומדיה תמיד-תמיד בחרתי בקומדיות רומנטיות… ערב אחרי ערב אחרי ערב. רק קומדיות רומנטיות.
באיזשהו שלב התחלתי לשאול את עצמי אם אני בורחת מהחיים שלי דרך הצפייה האובססיבית הזו בסרטים. בסה"כ את הטלויזיה הוצאנו מחיינו בדיוק כדי להימנע מכך. עצמי ענתה לי שלא. זו לא בריחה. אלא שיש כאן למידה. ברגע שהבנתי את זה התחלתי לשאול את עצמי מה אני לומדת מזה. ואז מהר מאוד גם התקבלה התשובה.
הבנתי שהבחירה שלי לראות רק קומדיות רומנטיות היא לחלוטין לא מקרית. הבנתי שבעצם אני חיה את החיים שלי בקומדיה רומנטית. כך אני תופסת באופן לא מודע את חיי. אני הגיבורה, השחקנית הראשית כמובן. אישי הוא האביר על הסוס הלבן- חתיך, מוכשר, שרמנטי ומושלם. גברי במידה ומחובר מספיק לצד הנשי מצד שני. בקיצור – סיפור אהבה! כמו כן- אחת התכונות החזקות שאנשים מזהים אצלי זו האופטימיות שלי. אז תגידו לי אתם: ראיתם פעם קומדיה רומנטית בלי HAPPY END בסוף? מה הבעיה להיות אופטימית כשאת חיה בקומדיה רומנטית? את יודעת שתמיד בסוף זה ייגמר לטובה. ובאמת ככה אני חיה ומאמינה בחיים האמיתיים.
אחרי שהבנתי את זה לגביי חיי שלי התחלתי להתבונן על הסובבים אותי:
אהובי למשל חי ללא ספק בסרט פעולה.יש קצת מתח, הרבה הרפתקאות, יש טובים ויש רעים שצריך לתפוס או להרוג. והוא כמובן הגיבור שתמיד מציל את העינינים ברגע האחרון.
חמותי לעומת זאת חיה בדרמה. או מה שאנו מכנים בשפת העם "סרט טורקי". אצלה החיים הם דרמה אחת גדולה שמורכבת מטרגדיות קטנות או גדולות שביניהן מציצה מידי פעם השמש עם שמיים כחולים ואז החיים יפים.. עד לטרגדיה הבאה.
ויש עוד אחד שחי בסרט אימה וכן הלאה והלאה.
אז באיזה סרט אתם חיים?
כל העניין הוא להיות מודע לבחירה שעשית באיזה סרט אתה חי ולהבין איזה אמונות משרתות אותך בתוך הסרט הזה ואיזה לא. להבין שאני זו הבמאית והתסריטאית של הסרט ושאני יכולה להכניס לתוכו מה שאני רוצה.
בהצלחה!
