כשביתי הבכורה היתה בגן חובה, היא חזרה יום אחד הביתה עם כינים בשערה. זו היתה לי הפעם הראשונה לפגוש את החיות האלו כאמא וכולי התחלחלתי. קנינו מסרק מיוחד ושמן עם עירוב של שמנים אתרים מתאימים ובזאת זה נגמר. הכינים נעלמו מחיינו.
חשבתי שזו אחת מאותן חוויות השמורות לילדי הגן. אך מסתבר שלא. כשהתחלנו לחיות ביחד כקהילה בנווה-איתן, הסתבר לי שהכינים לא בוחלות גם בילדי החינוך הביתי. זה הפתיע אותי כי איכשהו האמנתי שבחינוך הביתי יש להורים יותר שליטה, יותר אחריות, יותר יכולת למנוע דברים שכאלו. מסתבר שלא.
הפעם לא עזרו כל התכשירים וכל הסרוקים. יום אחר יום הראש היה מלא כינים.
אבל לא כל הראשים! שמתי לב שהגדולה כמעט לעולם אינה מתגרדת וראשה כמעט תמיד נקי מכינים. הקטן זכה רק פעם אחת לביקורן ומאז לא עוד.
ואילו הסנדביץ' שלנו, לא הצליחה להיפטר מהן ולא משנה מה ניסינו ומה עשינו.
כשהבנתי את זה, הבנתי שאני צריכה לשנות את צורת הטיפול ולשנות מצב תודעה.
כשפניתי להתבונן ולהבין את מצב התודעה המאפשר לכינים להתמקם בגוף מסוים, הבנתי שהכינים, כמוהן ככל טפיל אחר- הן מתישבות בכל מקום שחלש מספיק לאפשר להן את זה. מתוך הבנה זו התחלתי לחזק את ביתי האמצעית ולאפשר לה להבין שהיא זו שיוצרת את המציאות בחייה, כולל את המציאות הפיזית שבגופה. שהיא זו שמאפשרת מקום ומזון לכינים על ראשה. ושהיא זו שגם יכולה לשים לזה סוף! אמרתי את הדברים כמובן בשפה שתתאים להבנתה ולגילה.
אני שמחה לשתף שמזה כמה חודשים כבר אין לאף אחד מהילדים שלי כינים על הראש! ואם במקרה קפצה כינה לביקור, אני רואה זאת לפי הביצים שאני מזהה על שערה… אבל הן כולן מתות! למי שלא בקי בנושא: ביצי כינים חיות הן לבנות וכמעט בלתי ניתן להפרידן מהשערה שעליה הן דבוקות. ואילו ביצים מתות הן אפורות ויורדות בקלות מהשיער.
לא שינינו שום דבר מיוחד בתזונה שלנו, באורח החיים שלנו, בטיפול שלנו בנושא הכינים. כל מה שנעשה זה לשנות מצב תודעה.
ואם כבר בטפילים עסקינן: לבני הקטן זה גם עבד עם תולעים! במשך תקופה ארוכה הוא סבל מתולעים שהתמקמו בנוחות במערכת העיכול שלו ויצאו למסור ד"ש בכל לילה. שנתו היתה מופרעת ע"י כאבי בטן ועוד כל מיני תופעות מוכרות כסממנים לתולעים. כמובן שגם ראיתי אותן במו עיני מזדחלות להן בתוך הצואה שלו. דיברתי איתו וסיכמנו יחדיו שהוא בוחר שלא לאפשר לתולעים כניסה לגופו ושהוא זה שמחליט על מה שקורה בגוף שלו. והתולעים נעלמו! ולא חזרו עוד.
