חולי

כאשר נפנה להתבונן בקיומן של מחלות בגוף הפיזי נזהה 3 סוגי מחלה ע"פ המקור שממנו נובעת המחלה:

1. מחלה שהיא שיעור שבחרנו לנו לפני הגיענו לכאן- כל המחלות הכרוניות, מחלות סופניות, מחלות שמאלצות אותנו להתפתחות ולמידה.
2. מחלה שהיא ביטוי זמני לחוסר איזון זמני- כאבים למיניהם, גירוי בעור, גרדות, פטריות  וכן הלאה. במקרה הזה אין צורך בלמידה תהליכית מתמשכת. ככל שנזהה מהר יותר את חוסר האיזון שיצר את התגובה הפיזית בגוף, נוכל לקחת אחריות ולשנות את הדורש שינוי. לאחר שהחזרנו את עצמנו לאיזון (בנושא הספציפי) ניתן לבקש ריפוי ספונטני. אין צורך להאחז בסימפטום או להאחז באמונה שיש צורך לעשות משהו כדי שהוא יעלם מחיינו. לאחר מכן ניתן לבצע תיקון נוכחות לזמן הווה להאצת תהליך הריפוי.
3. מחלות שמטרתן חיסון הגוף הפיזי או ניקוי הגוף- וירוסים למיניהם, שפעות, מחלות ילדות, מחלות חום וכד'. במצב זה אין מה להתנגד למחלה כי התנגדות רק תחריף את הסימפטומים ומשך המחלה. אין מה ללמוד מלבד אולי להרפות ולאפשר לעצמנו לנוח, לאפשר לעצמנו להיות חולים ואולי אף מטופלים ע"י אחרים. אין גם צורך בהרגעת הסימפטומים או שיכוך החום כי עצם המחלה במהותה הוא חיסון הגוף. שימוש באמצעים שונים להורדת חום או הפגת כאב רק יחליש את יכולת החיסון הטבעית של הגוף וימנע מהאדם החולה את ההתמודדות הבריאה עם המחלה.

מה כן עוזר-

ראשית עצם ההבנה של מטרת המחלה והבנת הבריאה כולה והתהליכים הבריאתיים שבה ושבנו. מתוך כך- אמונה בכוח הבריאה. אמונה ביכולתו של הגוף לרפא את  עצמו מכל חולי בהינתן התנאים המתאימים. מתוך כך- יצירת התנאים האופטימליים להבראה (=רוגע, שלווה, קבלה והכלה..).

שימוש בתרופות ומשככי כאבים:

כל תרופה, טבעית, אלטרנטיבית או קונבנציונאלית, היא התערבות בתהליך המחלה. גם טיפולים פיזיים ואנרגטים הם סוג של התערבות.

הבחירה אם להתערב, מתי להתערב ואיך להתערב נובעת קודם כל ממהות: מה המהות של רצוננו להתערב. לאחר שאנו במודעות לתפקיד המחלה בחיינו ומתוך אמונה בכוח הבריאה ובכוח הריפוי של הגוף נוכל לבחור האם להתערב ואיך להתערב.

כאשר נבחר תרופה או טיפול עבור עצמנו נוכל לבוא נקיים מכל רגש של פחד או התנגדות ועם התכוונות מדוייקת ליצירת ריפוי- נביא את התרופה (פיזית או סימבולית) למרכז הלב שלנו ונבדוק האם יש כיווץ או היפתחות והתרחבות.  כאשר מדובר באדם אחר נוכל לאפשר לו בחירה חופשית מבלי לכפות עליו את דעתנו או רצוננו.

כאשר נבחר תרופה או טיפול -רצוי לבחור מתוך ידע על פעולת התרופה ולא מתוך רגש או מתוך הדיעה הרווחת בסביבה שבה חיים. רצוי לבחור תרופה שאינה משבשת את מהלכו ותפקודו התקין של הגוף ואינה פוגעת במערכות הגוף הטבעיות. רצוי להבין על מה ואיך התרופה פועלת. פרחי באך למשל מטפלים בגורמים רגשיים. תרופות אנטיהיסטמניות פועלות ע"י דיכוי המערכת החיסונית וכן הלאה..

מעבר לכל האמור לעיל רצוי להבין כי הגוף שלנו הינו הדרכון שלנו לעולם החלום. כלומר- ללא הגוף אין אפשרות לנשמה לחוות את עצמה בעולם החומרי.

כאשר הבנה זו מתקבעת מתחיל תהליך מבורך של שחרור ההאחזות בגוף הפיזי. שחרור זה אין משמעותו זלזול בצרכי הגוף או התעלמות מהם אלא להפך- יש יותר ויותר הקשבה ודיוק בנושאי תזונה, שינה, פעילות גופנית ועוד…

אך במקביל לכך, מתחילה להתהוות מערכת יחסים של אמון בגוף והבנה כי כל התהליכים הפיזיים שאנו חווים בגוף הינם מדויקים ביותר ובעלי מטרה ברורה ומהות. מתוך הבנה זו מתקיים יחס של כבוד לגוף, ללא האחזות בו. ללא האחזות משתחררת הדאגה באשר לכל סימפטום שצץ בגוף ומתחזקת האמונה וההבנה יחס לתפקידו של כל תהליך.

שינוי תודעתי מתודעת חולי לתודעת בריאות מאפשר לוותר על הרבה מאוד מחלות או לעבור אותן בקלות רבה, מבלי להרגיש כמעט. המחלה או הסימפטום ללא ההאחזות הרגשית וללא הדרמה הרגשית המתלווה אליה בד"כ, מאפשרים לנו התפתחות תקינה והתמרת תהליכים ברמה הפיזית.