אור

אני שוכבת במיטה…

בוקר..

קרני שמש מסתננות מהמזרח לתוך חדר השינה שלנו ומאירות, מעירות את עולמנו הישנוני.

לפתע אני קולטת שבמקום שבו היה לפני זה לא-כלום, אויר, ישנו שפע עצום של חלקיקי אור קטנים, מרחפים..

מי לא מכיר או לא ראה זאת… הרי זו תמונה מוכרת לכל ילד ולכל מבוגר שעדיין לא שכח איך לבהות מידי פעם, לעצור משטף העשייה הבלתי פוסק של חיינו וסתם להיות.

ואני תופסת שאותו רגע בו נגלו לעיני חלקיקי האור-אבק הקטנים הוא משמעותי ביותר עבורי על מנת להסביר את תפיסת העולם החדשה-ישנה שאותה אני מפנימה כעת לחיי.

בכל מקום שבו אנו רואים ריק, אין, אויר, יש עולם ומלואו שאינו נראה לאין.

כפי שאותם חלקיקי אור-אבק לא היו נראים עבורי עד שהגיעה קרן השמש לתוך חדר השינה והכירה בינם לבין התודעה שלי, כך גם כל אותם חלקיקי חומר בלתי נראים להם אנו קוראים אנרגיה או בשמות אחרים, קיימים אך בלתי נראים לעין האנושית הרגילה.

יש צורך במצב מסויים, באור מסויים, אולי בזוית מסוימת של הסתכלות, על מנת לחשוף את אותם חלקיקים ליכולת הראייה האנושית.

העולם הנראה לעין הוא רק קצה קצהו של עולם המציאות השלם.

האם אנו רוצים להיות מגלי העולם החדשים?

מגלן, קולומבוס ומגלי-עולם אחרים גילו יבשות שלא נראו לפני כן לעין הארופאית.

האם אנו, מגלי- העולמות של המאה ה-21 יכולים לגלות משהו חדש על עולמנו?

הצטרפו אלי להרפתקה של גילוי העולם מחדש..